המימד הכפול של מפגש רבע הגמר בדונייצק

התכונה לקראת המשחק כבר באה לידי ביטוי ביום שלפני. חשוב להבין שלקראת משחק שכזה צריכה אופ"א לתת מענה למגוון צרכים של התקשורת. ישנה התקשורת הכתובה, ישנם צלמי הסטילס וישנם צוותי הטלוויזיה שמתחלקים בעצם לשלוש תתי קבוצות – התחנות הגדולות שמשדרות מאולפנים הממוקמים באיצטדיון, שדרים ופרשנים המעבירים את השידור לארצות מוצאם (כמו איינשטיין וזאביק) וצוותי צילום וכתבים המסקרים את האירועים מסביב למשחק עצמו.

אולפן שידור מבפנים | צילום: getty images

בסמוך לכל אצטדיון הוקם אוהל לבן שחולש על שטח רחב ומהווה את מרכז התקשורת. לשם יתנקזו כל הצוותים. מרכזי התקשורת מצוידים בעשרות שולחנות ארוכים שמסודרים שורות שורות, ובהם עמדות עבודה עם חיבור לחשמל ולאינטרנט. בקצה כל שורה מסך גדול בו ניתן לצפות במשחקים, מסיבות העיתונאים, חומרי רקע והודעות שוטפות לתקשורת. מסביב לשולחנות פרוסים ארונות לשמירת הציוד, בית קפה, ונקודות שירות שמספקות מענה לכל צורך, החל מהזמנת מוניות וכלה בנתונים השוטפים לפני ואחרי המשחקים. לקראת כל משחק מופץ מה שאנו קוראים לו "תיק שדר" (press kit). זהו מעין אוגדן המכיל את כל האינפורמציה הנדרשת לקראת המשחק - רקע על שתי הנבחרות, מפגשים קודמים, תוצאות, סטטיסטיקות קבוצתיות ואישות ועוד מגוון נושאים. כשעה לפני המשחק מגיעים ההרכבים הסופיים של הקבוצות ולאחר המשחק הנתונים הסטטיסטיים הנוגעים למשחק עצמו.

ככה זה כשיש כסף | צילום: getty images

בנוסף ישנו משרד נוסף הממוקם באזור אחר של האצטדיון המשמש כמרכז הקישור לגופי שידור. עבורי זהו המשרד החשוב ביותר. הוא ממוקם בתוך מכולות שהוסבו לחדרי עבודה המצוידים בכל הנדרש מבחינה טכנולוגית. לשם אני מגיע לפני כל משחק, וכשמתאפשר יום לפני, על מנת לקחת את האישורים למשחק עצמו. הקרדיטציות המלוות בצילום אישי מאפשרות לנו כניסה לתחומי האצטדיון אך לא לעמדות השידור. הנגישות אליהן מותנית בכרטיסים שניתנים לקראת כל משחק. כמו כן ניתן אישור הגעה עם רכב המאפשר לנו להגיע עם הציוד סמוך לאצטדיון לקראת המשחק כשהכבישים נסגרים בפועל לתחבורה רגילה, ואישורי כניסה לחלקים שונים באצטדיון כמו אזור הראיונות שם ניתן לראיין שחקנים מיד עם סיום המשחק (mixed zone) ולמסיבות העיתונאים עם המאמנים לאחר המשחק.

לקראת המפגש בין ספרד לצרפת באתי לאסוף את כל האישורים יום לפני. להפתעתי גיליתי שהזיזו אותנו מעמדת השידור שהורגלנו לה עד כה, לעמדה שממוקמת במקום פחות טוב משמעותית. לשאלתי מדוע, נעניתי שהדבר נעשה באופן שרירותי וללא סיבה מיוחדת כלשהי. לא זו בלבד אלא העמדה הקודמת לא אוישה בצוות אחר. דרשתי להחזיר לנו את העמדה המוכרת והאהובה עלינו בשל אירועי הסופה מהמפגש בין צרפת לאוקראינה. אין בעיה, אמרו לי, אבל הבקשה צריכה להיעשות מישראל עצמה. למה? ככה! אנשי ספורט 1 נכנסו לפעולה ותוך כמה שעות הוחזרנו אחר כבוד לעמדה הקודמת.

עמדת השידור מבפנים | צילום: getty images

לקראת הערב עזבנו את הדונבאס ארנה והלכנו לחפש מסעדה שיש בה מסך גדול לצפות במפגש בין גרמניה ליוון ולהירגע לקראת השידור שלנו. תחושה חריפה של מעבר למימד אחר הציפה אותי. איפה האוהדים? איפה ההתרגשות וההמולה ממשחקי רבע הגמר? חייזר לו נקלע לדונייצק לא היה מנחש כי מתקיים כאן אחד האירועים הגדולים והחשובים של הספורט העולמי. הפער בין ההמולה התקשורתית מסביב לאצטדיון לבין המציאות בעיר בלתי נתפס, ומבליט את הכישלון האדיר של אוקראינה ואופ"א בארגון המשחקים הללו בכל הקשור לאוהדים ולתשתיות שאמורות לגבות את המשחקים.

עמדת הדי ג'יי בדונבאס ארנה | צילום: getty images

ביום המשחק עצמו התחושה הזו הלכה והתעצמה. בשיטוטינו בעיר בקושי נתקלנו באוהדים ספרדיים, ועל אוהדים צרפתים בכלל אין מה לדבר. התזכורת היחידה שלקראת ערב אמור להתקיים המשחק המסקרן והמותח ביותר באליפות עד כה, היו הספסרים שהציעו כרטיסים בעיר במחיר מגוחך של 20 יורו. אז מה מרגיש עכשיו מי שקנה מראש במחיר נקוב? או מי שנשאר בבית כי לא השיג כרטיסים?

באצטדיון לעומת זאת התכונה התקשורתית גדולה מתמיד ולא דומה במאום למה שהורגלנו לו בשלב הבתים. כמות ניידות השידור שילשו את עצמם לעומת המשחקים הקודמים. צוותי השידור הספרדים שידרו עד לשלב הזה בפולין ונאלצו לעבור לאוקראינה. ההלם ניכר עליהם היטב. הם באו מהעולם המודרני לעולם השלישי. ניגשתי לניידת השידור של TVE, תחנת הטלוויזיה הגדולה בספרד, לבדוק את מצב הרוח לקראת המשחק. פגשתי אנשים תשושים ועצבנים מהמפגש עם הארגון האוקראיני הכושל. הם סיפרו לי שבמעבר הגבול עיכבו אותם כחמש שעות בשל בירוקרטיה מיותרת והלם המפגש התרבותי עם המציאות האוקראינית ניכר היטב על פניהם. לידם חנו ניידות נוספות של הצרפתים, הגרמנים ונוכחות מרשימה ביותר של אל-ג'זירה שפרושה באליפות הזו עם כמה צוותים. לרוב התחנות הללו ישנם גם אולפני שידור בתוך האצטדיון עצמו ואת תכנית האולפן, שבארץ משדרים עם שלום מיכאלשווילי, נדב יעקובי ורן בן שמעון מאולפני הרצליה, הם משדרים ישירות מהאצטדיון. הם אפשרו לי מבט חטוף באולפנים, שהיו די עלובים, ביחס לרמת האולפנים שנתקלתי באולימפיאדות שסיקרתי, אבל בכל זאת הלוואי עלינו.

ניידת שידור ספרדית | צילום: getty images

מרכז התקשורת היה הומה מאדם. בליל של שפות שהספרדית בולטת ביניהן, אך אזני קלטו את השפה הפורטוגזית האהובה עליי. לא קשה להבחין בצוותים הברזילאים שלבושים בחולצות זהות של ספורטי.וי., ערוץ הספורט הברזילאי המשודר בכבלים ובלויין. כמו כן היו נציגים לרשת גלובו, ערוץ הטלוויזיה הגדול בברזיל. שוחחתי עם קארין, כתבת ספורטי.וי., שהגיעה עם צוות של ארבעה מקראקוב שבפולין. הם נסעו עם רכב וחוו את אותם צרות בגבול ובנוסף אין להם חדרים בבית מלון ולא ברור להם היכן יבלו את הלילה. דרכה נודע לי שההתעניינות ביורו בברזיל גדולה ביותר ואחוזי הצפייה במשחקים גבוהים. נוריוקי קאטו, נציג המגזין היפני World Soccer Digest, שתקתק במרץ על הלפטופ לצידי, טען באנגלית עילגת שהמשחקים נהדרים וביפן מאד מתלהבים, אך כששאלתי אותו לגבי התנאים באוקראינה נפלו פניו ובזכות הנימוס היפני הידוע הוא עבר לגמגום עמוק יותר כשהצטלבות המבטים בנינו מאשרת את מה ששנינו חושבים ויודעים על הארגון הקלוקל ביותר אי פעם של יורו או מונדיאל. אגב, למרות כמות אנשי התקשורת הגדולה ואולי דווקא בשל כך, ניכרת לאות גדולה אצל כולם. ניתן היה לחוש בבירור באנרגיות של כבדות וחוסר שמחה, או התלהבות. תחושה שהאנשים עובדים כמתוך חוסר ברירה ואחריות מקצועית, ללא הכיף וההנאה שמלווים אירועים שכאלו בד"כ. האחריות על כך כולה של אופ"א.

צוות השידור הברזילאי | צילום: getty images

כשעה לפני המשחק אנו מתייצבים בעמדת השידור הממוקמת באזור קו האמצע של האצטדיון. שורה מתחתיי הטלוויזיה הצרפתית עם רובר פירס בעמדת הפרשן, שלוש שורות הלאה וימינה - אל-ג'זירה עם ארסן ונגר וליזרזו מפרשנים, כשמסביבם מקרקרים צוות הפקה מנופח של ארבעה אנשים התופסים שטח של שלוש עמדות. משמאל אני מזהה את הברזילאים ובהמשך צוות מורחב של ESPN. כמות האוהדים הספרדים מגיעה אולי לאלפיים ואת הצרפתים בקושי רואים. האצטדיון מתמלא בעיקר באוהדים אוקראינים ומגיע בסופו של דבר לתפוסה של כארבעים ושבעה אלף צופים. התכולה של הדונבאס ארנה הנפלא היא של חמישים אלף איש, מה שאומר שניתן להבחין בקרחות פה ושם. דמיינו משחק שכזה בגרמניה, אנגליה או צרפת וקשה להאמין שיהיה מושב אחד פנוי, שלא לדבר על מחיר הכרטיסים וחגיגת הספסרים. עם שריקת הפתיחה בליל שפות של שדרים נרגשים נשמע מכל עבר, הכל נשכח והכדורגל תופס את מרכז הזירה כראוי לו.

צוות השידור הצרפתי עם רובר פירס | צילום: getty images

על המשחק עצמו לא ארחיב יותר מדי. טובים וראויים ממני כבר שפכו אלפי מילים על הרמה הנמוכה וחוסר האונים של הצרפתים. עם סיום המשחק, כשאנו צועדים בין אלפי האוהדים את המרחק הרב הנדרש לגמוא מדי סיום כל משחק פה, על מנת להשיג מונית שתחלץ אותנו מאזור האצטדיון ותביא אותנו למקור של מזון שירגיע את בטננו המקרקרת, קשה שלא להתרשם מהאדישות הכללית שמסביבנו. לא ניכרת שמחת הניצחון ולא מורגשת תוגת ההפסד. רובם המכריע בין כה אוקראינים ולא אכפת להם במיוחד. פה ושם כבר נתקלים באוהדים שמציעים כרטיס לחצי הגמר במחירים מגוחכים שעוד ירדו מתחת ל-20 יורו לאחר התמקחות הגונה. המציאות המנוגדת כל כך לעולם שבו היינו רק לפני מספר דקות מכה בפרצופינו פעם נוספת. ישנו יורו מרגש ומלהיב שאתם חווים, באמצעות התקשורת, על המסכים בבית וישנו היורו המבולבל והלאה שאנו חווים ברחבי דונייצק החמה שלא מורגלת באירוח מפעל שכזה. כאופטימיסטים חסרי תקנה אנו מקווים  שמפגש חצי הגמר המסקרן בין רונאלדו לקסיאס יפיח רוח חיים במשחקי היורו, כפי שהוא ממלא אותנו בהתרגשות לקראת שידורו ביום רביעי.

הגדולים משדרים מהמגרש | צילום: getty images