עובד על אדים: מלאגה בקריסה, אבל פלגריני ממשיך לחולל נסים

26 באפריל, 2006, בסביבות 23:30 שעון ישראל, חואן רומאן ריקלמה מתכונן לבעוט את הפנדל החשוב בתולדות ויאריאל, ואחד החשובים בקריירה שלו. מולו ניצב בשערה של ארסנל ינס להמן הגרמני. התוצאה עומדת על 0:0, אחרי 0:1 לתותחנים במשחק הראשון. שער, והמשחק הולך להארכה, בביתה של הצוללת הצהובה. החטאה, וארסנל עולה לגמר מול ברצלונה. את הקאמבק שלה בגמר פאריס ברסה עשתה מול ארסן ונגר. לעומתו, מנואל פלגריני לא המשיך לגמר, אבל כן המשיך לריאל מדריד. ואיכשהו, הכי קרוב שהוא הגיע מאז לעוד חצי גמר לא היה עם הבלאנקוס, אלא עם הקבוצה הנוכחית שלו – מלאגה. וכמה שזה מדהים לומר את זה, יכול להיות שההישג הנוכחי שלו עולה אפילו על ההוא מ-2006.

כדי למלא את החלל באגף השמאלי של ההגנה פלגריני צירף בהשאלה מפאקו פראיירה הפורטוגלית את המגן (הפורטוגלי) ויטורינו אנטונאס - אחד מארבעה שחקנים שהגיעו בהשאלה בחלון ההעברות החורפי. פלגריני, בדרכו המיוחדת, הצליח לשלב את רובם, ובמיוחד את הבלם, ולחבר אותם לקבוצה בצורה חלקה. אבל גם הבשורות הטובות האלה הן לא השורה התחתונה. כי אם המצב הכלכלי של המועדון לא ישתנה בקרוב בצורה קיצונית, ואין סיבה לחשוב שזה יקרה, עוד ועוד שחקנים יעזבו. השאלה היא אם פלגריני עוד יהיה שם כדי למצוא איך לסתום את החורים.

כרגע לפחות המאמן הצ'יליאני מתמקד במלאגה בלבד ולא מדבר על ההצעות מקבוצות אחרות. ועדיין, אם העובדה שמפרקים לו את הקבוצה מתחת לידיים לא תדחוף את פלגריני למקום אחר, אז אולי זה יהיה חוסר החיבה שהוא משום מה סובל ממנו בספרד. "הוא אחד האנשים החביבים ביותר שפגשתי, ויש לו גישה סימפטית לאנשים", אמר עליו פרננדו היירו, שהיה המנהל הטכני במלאגה בעונה שעברה, כשניסה לגונן עליו, "הוא משחק כדורגל שמח, אטרקטיבי, התקפי וחדשני. אין לי מושג למה לא אוהבים אותו כל כך. הוא לא ידבר על הצעות אחרות כרגע כאשר הקבוצה שלו נמצאת בעיצומה של העונה ולפני משחקים כל כך חשובים. זה לא האופי שלו", סיכם היירו, "הוא דווקא מכבד את המעסיקים שלו".