קרוב רחוק: השיעור שלמדה מכבי תל אביב
חצאי המצבים והנעת הכדור בדקות הסיום יצרו תחושה משקרת שמכבי תל אביב הייתה קרובה לדינמו קייב, אבל היא לא הייתה. אפק על בעיית המגנים הגדולה של האלופה, החיסרון הפיזי הבולט והשיעור הנוסף שהתלמידה החדשה למדה בבית הספר של הגדולים
אין דבר יותר משקר מאותן דקות שבהן מכבי ת"א הניעה כדור בפיגור כשכבר לא היה לה מה להפסיד. אין דבר יותר משקר מאותם ארבעה חצאי מצבים שבהם שובקובסקי, שוער דינמו קייב, בקושי נגע בכדור. אין דבר יותר משקר מהתחושה שזה היה קרוב. כי זה לא היה. דינמו קייב עשתה לעצמה משחק נוח, מאוד נוחד, בסמי עופר ופדרדאג ראיקוביץ' עבד יותר קשה מהשוער האורח.
בשורה התחתונה, מכבי תל אביב שיחקה בבית מול היריבה המדורגת שלישית ולא הצליחה באמת לאיים עליה. זה היה עוד שיעור לתלמידה החדשה בבית הספר של הגדולים. מכבי ת"א היא קבוצת ליגה אירופית שהגיעה לליגה שגדולה עליה. ההישג מדהים, אבל המשחקים האלה רק ממחישים את הפער. הרי מכבי התגנבה למפעל הזה כשהוציאה שתי תוצאות תיקו מבאזל דרך משחק הגנה מעולה, ניצול מושלם של שלושה מצבים בלתי נתפסים של זהבי ולא מעט מזל. וכמו נגד באזל, מכבי התחילה את המשחקים לא טוב ברבע השעה ראשונה, אבל לא שילמה ביוקר בגלל החטאות. בשלב הבתים היא נענשת. משחק אחרי משחק.
אפשר להתמודד עם דינמו קייב בבית. אבל בשביל זה צריך שלצהובים יתחברו הרבה דברים, הרבה מאוד. דרושה התעלות וזה לא יכול לקרות בכל פעם. במגרש בחיפה היו חסרים לא מעט דברים. נתחיל מהפיזיות. ללא איגייבור, טל בן חיים החלוץ וראדוניץ', למכבי ת"א אין מספיק עוצמה פיזית. מכבי שיחקה משחק נסוג אבל לא באמת לחצה את מובילי הכדור של דינמו קייב כשנכנסו לצפיפות. מבחינת האוקראינים, אחרי השערים הקלים לא הייתה שום סיבה להמשיך ללחוץ ולהשתולל. כי ככה משחקים משחק חוץ.