אופי מפלדה: השינוי שהחזיר את בארסה לפסגה

זה נכון גם לאחר הרחקות שחקנים, משהו שבארסה עדיין חוטאת בו, או אחרי פציעות או כל דבר אחר. "מה שהיה נגמר פעם כאסון, הפך את בארסה לקבוצה שיכולה להיות היסטורית", נטען בלה ונגרדיה הספרדי. "פליק מתעקש לא לתרץ שום הפסד, וזה מחלחל לשחקנים. ברצלונה ממשיכה לתקוף בכל מחיר, לוחצת בהילוך גבוה יותר ושיפרה גם את מלכודת הנבדל שלה, מה שמשפיע ברמה המנטלית". מלכודת הנבדל הזאת עבדה בצורה נהדרת ב-0:4 על ריאל מדריד ושיבשה את המשחק של קיליאן אמבפה. הדברים הקטנים יכולים לשנות במשחק, וברגע שבו ההגנה מערימה פעם אחר פעם על השחקן הכי טוב של היריבה זה מחלחל גם לשאר, בשתי הקבוצות.

נקודת האור המשמעותית הנוספת, אגב, מתייחסת לספסל. פליק הפך את פראן טורס המושמץ לשחקן שעולה ומשנה משחקים מהספסל, כששחקנים כמו פרמין לופס או פאבלו טורה יכולים לעלות בהרכב ולהשפיע. שחקנים כמו איניגו מרטינס ואריק גארסיה, שהורחק באותו אדום, יכולים לייצב את ההגנה כשהם עולים מהספסל.

העומק הזה חשוב, גם ברמה הפיזית בהתחשב בעומס של קבוצה שמתחרה בכל המפעלים וגם ברמה המנטלית. במשחק הקודם מול דורטמונד פרמין פתח במקום אולמו וההבדל באיכות כמעט ולא הורגש, כשהקבוצה מרגישה כמו מכונה בה כל אחד אחר יכול להשתלב באופן טבעי. כאן מגיע קרדיט גדול לפליק, בעונת בכורה פשוט מדהימה אחרי הקשיים שעבר כמאמן נבחרת גרמניה.

"לחטוף שער כבר בדקה השנייה בחוץ יכול לשבור קבוצות", אמר אריק גרסיה אחרי ה-4:5. "זה שובר את התוכניות שלנו, גם אתלטיקו מדריד הפסידה כאן. הגבנו. כל שחקן רוצה להרגיש חשוב וכל אחד עושה את המקסימום בדקות שלו". במועדונים כמו ריאל מדריד זה כמעט הרגיש בנאלי במשך שנים, אבל בברצלונה קשה להגיד שזה היה מובן מאליו. לפני חמש שנים, אפילו לפני שנה, גם 0:4 במגרש קשה כמו הסינגל אידונה פארק של דורטמונד הרגיש כמו משהו לא מובן מאליו. עכשיו, בברצלונה הזאת, זה מרגיש כאילו הכרטיס בכיס שלהם.