לא כל יום נוחתת בישראל אגדת כדורגל. בטח שלא אחת שזכתה בטרבל עם מנצ'סטר יונייטד ושיחקה באחד הגמרים הגדולים ביותר בליגת האלופות. דווייט יורק נחת בישראל במסגרת קמפיין של "הייניקן" והתארח באולפן ליגת האלופות לצד מודי בר און ופרשנינו נדב יעקובי ונדבר מלר לשיחת עומק. שחקן העבר מטרינידד וטובאגו סיפר על התחושות לאחר הגמר ההיסטורי, היחסים המורכבים עם אלכס ופרגוסון והרגע הכי גדול ביותר בקריירה שלו.
יורק החל את הקריירה הבינלאומית שלו באסטון וילה, שם שיחק כעשור במהלכו נכנס לתודעה האנגלית, כשהבקיע 73 שערים. לאחר מכן, בשנת 1998, עבר למנצ'סטר יונייטד והיה שותף לזכייה ההיסטורית בטרבל, כשהוא כובש 52 שערים ב-4 שנים אצל השדים האדומים. הוא עזב את יונייטד ב-2002 ואז החלה הירידה, כשעבר בין בלקבורן, ברמינגהאם, סידני שבאוסטרליה וסיים את הקריירה במדי סנדרלנד.
מה אתה עושה בימים אלה?
"יש לי לוח זמנים עמוס מאוד. קודם כל אני שגריר של מנצ'סטר יונייטד ומטייל הרבה בעולם במסגרת העבודה שלי. בנוסף, אני עובד ב'סקיי ספורט' הבריטי כפרשן כבר כמה שנים טובות. מאז הפרישה ועד היום לא עזבתי את העיר מנצ'סטר. אני גר בשכנות לחברי הטוב אנדי קול. הוא עבר השתלת כליה לאחרונה, ובדיוק ביקרתי אותו השבוע. הוא מרגיש טוב יותר ומשתקם".
יורק סיפר על מולדתו, טרינידד וטובאגו, מדינה קטנה באיים הקאריביים.
"אנחנו מדינה קטנה של 1.2 מיליון אנשים. זו מדינה שמחולקת לשני איים. האחד יותר מיושב ועם חופים יפים. השני יותר תיירותי עם מסיבות ומסעדות. יש לנו את הרוגע והכיף שלנו ואולי בגלל זה אמרו עליי שאני אוהב לחגוג במהלך הקריירה שלי".
"כשהייתי בן שנתיים, נדרסתי על ידי מכונית ובסופו של דבר הצלחתי להתאושש מזה. אני חושב שזה נתן לי את ההזדמנות השנייה בחיים ואת הדרייב לעשות הכל הכי טוב. עבדתי מאוד קשה בתור ילד ואז אסטון וילה ביקרו אותנו ב-88' ולקחו אותי. הייתי רק בן 16 כשעזבתי את הבית ונסעתי לאנגליה. הם ראו את הפוטנציאל שבי".
"ברור שלא חשבתי על להגיע למנצ'סטר יונייטד, אבל ידעתי שאני רוצה להיות שחקן מקצועני. היה קשה מאוד בשנות ה-80 למצוא את הדלת שתפתח את הדרך להצלחה. היום הרבה יותר קל בשביל שחקנים ממקומות קטנים להגיע לבחינות ולהתקבל למועדונים גדולים. עשיתי 10 שנים בווילה והתפתחתי שם, וזה הגיוני שהם לא רצו לשחרר אותי ליונייטד. הייתי רוצה לסיים בדרך טובה יותר מאיך שזה הסתיים".
חלוץ העבר, ששיחק 4 עונות במדי השדים האדומים, סיפר על התקופה בה הגיע ליונייטד והעבודה תחת אלכס פרגוסון.
"זה משחק אחר לחלוטין להיות במנצ'סטר יונייטד או באסטון וילה. זה המועדון ששונה מכל האחרים. הייתי השחקן הכי יקר אז היו המון ציפיות, רציתי לשחק כדורגל כמו שאני יודע וזהו. יש לי המון כבוד לאלכס פרגוסון. עד היום אני יכול להתקשר אליו כל הזמן והוא כמו דמות אב בשביל כמו מי שעבר תחתיו. מבחוץ הוא נראה קשוח, אבל הוא חייב להיראות ככה. פרגי ניסה להראות לך לעשות את העבודה הכי טובה שאפשר בשנים היחידות שיש לך לשחק כדורגל".
"אם אתה חוצה את הגבול הוא היה יודע מה לעשות. אם הוא מזהה שאתה לא נמצא ביכולת שאתה אמור, וכך גם בחיים, אם הוא מזהה שאתה לא בעניינים הוא אומר לך, ואם אתה לא עומד בסטנדרטים הוא מראה לך את הדרך החוצה, כמו שהיה במקרה שלי".
האם לז'וזה מוריניו יש סיכוי כלשהו ללכת בדרך של פרגוסון?
"הרבה מאמנים לא הצליחו מאז שפרגוסון עזב. לדוויד מויס לא הלך טוב כמו שציפינו, לואי ואן חאל גם לא הצליח שם, אבל הצליח לזכות בגביע בכל זאת ואנשים יזכרו לו את זה. מוריניו מצד שני, הוא מנוסה והיה בהמון מועדונים גדולים, זכה בליגה, אבל גם לו זה קשה כמו שכולם רואים. יונייטד זה מועדון שונה ולא קל בו לאף אחד. הציפיות, האוהדים וכל המסביב לוחצים עליך שאתה חייב להצליח ומהר".
כזכור, עונת 98-99' הייתה עונה היסטורית עבור יונייטד, שזכתה בטרבל, כולל המהפך הזכור בגמר הצ'מפיונס. במבט לאחור, איך חווית את העונה המדהימה הזאת. והאם העובדה שלא הצלחת לכבוד בגמר השפיעה עליך במידה כלשהי?
"צריך מזל בחיים ולי היה מזל גדול שהצטרפתי ליונייטד בזמן הנכון ביותר. לזכות בכל התארים בעונה אחת זה היה משהו מדהים. בהיסטוריה של יונייטד יש כל כך הרבה רגעים גדולים, ואנחנו עשינו רגע היסטורי ב-99'. המשחק גדול ממני, זה לא רק אני (על כך שלא הבקיע בגמר). זו הקבוצה. בגמר לא הבקעתי ואולי טיפה התאכזבתי, אבל זכינו בטרבל, אז זה לא משנה. ידענו שעשינו משהו מיוחד. אם מסתכלים על העונה הזאת, אז היו הרבה משחקים שהיה נראה שאנחנו עומדים להפסיד, ובסוף ניצחנו. זה היופי גם של פרגוסון. הוא לימד אותנו שאנחנו צריכים לשחק תמיד עד השנייה האחרונה. המשחק לא הסתיים עד השריקה האחרונה".
"כשסולשאר נגע בכדור ההרגשה הייתה של הקהלה ענקית. יכול להיות שזה היה אחד המשחקים הגרועים שלנו בעונה ההיא, אבל הייתה לנו אמונה, וידענו שננסה לעשות היסטוריה, שאף קבוצה לא עשתה עם יונייטד. ידענו שנילחם עד הסוף, למרות שהם היו טובים יותר מאיתנו. אין הרגשה טובה מזאת. אח"כ חגגנו בטירוף עם הרבה שתייה וריקודים, אבל יש דברים שעדיף שלא אספר".
ספר לנו על ההרגשה להתחיל עונה אחרי הטרבל, כשכבר זכית בהכל.
"ידעתי שכל משהו אחרי זה יהיה פחות טוב. כשדיברתי עם אלכס פרגוסון בסיום אותה עונה הוא אמר לי שהייתה לי עונה כישלון. הכל בגלל שהבקעתי 3 שערים פחות בעונה שאחרי, ולא זכינו בגביע האלופות. גם לא היה לנו הזדמנות להגן על הגביע האנגלי. בגלל זה מבחינתו זה היה כישלון. בגישה שלו, הוא שוכח ממה שעשינו בעבר ועכשיו צריך לעשות טוב יותר, וזה משהו שלקחתי ממנו. הוא תמיד רוצה את הטוב ביותר".
יונייטד של היום נאבקת לחזור לפסגה. האם יש לאוהדים תקווה?
"אנחנו (יונייטד) צריכים לחזור להיות המועדון מספר אחת באנגליה. אני מאמין שאנחנו צריכים שוב להציג את הזכייה בפרמייר ליג כמטרה. אני יכול לראות שיש התקדמות, ואנחנו נמצאים בכיוון הנכון. מביאים את השחקנים הנכונים. העיר עצמה גם התפתחה בשנים האחרונות מאז שמנצ'סטר סיטי הפכה לגדולה יותר ואני חושב שזה משהו שעושה רק טוב.
יורק, עזב את יונייטד לאחר 4 שנים, כאשר היו שמועות רבות סביבו וסביב דרך החיים שבחר שכללו הרבה מסיבות, אלכוהול ובעיקר הכל חוץ מחיים ספורטיביים.
האם יש לך חרטות על הקריירה?
"הייתי רוצה להישאר ביונייטד ולעשות שם עוד כמה שנים, הייתי רק 4 שנים שם. אולי הייתי עושה דברים קצת אחרת, אבל אני לא באמת מתחרט על משהו. הייתה לי תקופה ממש יפה שם ועשיתי הרבה שם מבחינת כדורגל ומבחינת תארים. הטעויות שעשיתי בקריירה הביאו אותי למצב שאני יכול ללמד ילדים לא לעשות את אותן טעויות".
מה ההישג הגדול היותר בקריירה שלך?
למרות ההישג שלי כשחקן עם יונייטד, אחד הרגעים הטובים ביותר בקריירה שלי היה להגיע למונדיאל עם הנבחרת הלאומית. כשומעים את ההמנון זה אומר כל כך הרבה. אתה מייצג מדינה, ובאירוע הזה ספציפית את כל הקאריביים. זה היה מדהים וחשוב כל כך. לייצג את המדינה שלי זה הרגע הכי טוב שלי".
