החיסון לקורונה: פוטבול מנג'ר 21
איך המגיפה העולמית השפיעה על המשחק והאם התוספות החדשות משנות?
איפשהו באמצע השנה שעברה כשהנגיף המעצבן עם העטלפים פרץ לחיינו, והייתה לי תובנה מטרידה בכל הנוגע לפוטבול מנג'ר: חששתי מכך שהסיטואציה החדשה תמנע מהמשחק הבא להיות מופץ, ונצטרך להסתפק רק בעדכון סגלים נרחב כמו שפרו אבולושן עשו השנה - אבל בלי היכולת להתהדר במשהו חדש.
ואז הגיעה ההודעה המרגיעה של מיילס ג'קובסון – היוצר של פוטבול מנג'ר שהודיע חגיגית: "ממשיכים למרות הקורונה, ועושים מאמץ להיות המשחק הטוב ביותר שאפשר". אבל עם המצב החדש בעולם, הדילמה העיקרית הייתה איך יוצרים משחק שהוא מצד אחד שואף להיות ריאליסטי, אך מצד שני מספק אסקפיזם. בטח בים של אי ודאות. לשמחת כולנו, ג'ייקובסון טוען שהוא והמפתחים מצאו את נקודת האמצע.
אחת מהתוספות למשחק השנה הוא הוספת XG למנג'ר, ומההתחלה ידעתי שזו התוספת שמעניינת אותי יותר מהכל. ומה אומר לכם? מדובר בעולם שונה לחלוטין. קודם כל, ניתוח המשחק עלה מדרגה בעקבות ה-XG, שמעניק הרבה יותר אפשרויות להבין התקפית את הקבוצה , ומה חסר לה כדי להצליח.
כתוצאה אפשר גם להבין את הקבוצה מבחינה הגנתית, ובעצם לשפר המון מהמשחק של הקבוצה תוך כדי תנועה - באמצעות כמה הבנות פשוטות. אז נכון שבאג מעצבן מנע ממני לפתוח בעונה עם אהובתי מכבי חיפה, אבל זה לא מנע ממני לשחק.
הכותר הותיק עשה גם השנה עוד כמה התאמות למציאות: הראשון ביניהם הוא המעבר מטון דיבור, לשפת הגוף בכל הקשור לתקשורת בין המנג'ר לבין השחקנים. ההחלטה שלכם באיזו שפת גוף להתנהג קובעת המון, בין אם במהלך פגישה עם שחקן על חוזה, בין אם זה במהלך המשחק או הצעקות שאתם צועקים מהקו. להכל יש השפעה גדולה מאוד.
ההתאמה השנייה היא מעבר מאחוזי כשירות למראה GPS. למרות שיש יש על כך כמה וכמה ויכוחים באתרים ובלוגים של המשחק ברחבי העולם, דעתי היא כזו:" למאמן במציאות אין אפשרות לדעת שהשחקן שלו ב-60% כושר, כי אין באמת מדד שמודד את זה. המדד היחיד החשוב הוא מדד ה-GPS והעייפות של השחקן נמדדת על פי המדדים הללו. כך שאני חושב שכל תוספת שמעניקה עוד ריאליזם למשחק הריאליסטי ביותר בתחום - מבורכת לחלוטין.
המשחק לא מפשל גם בדברים הקטנים יותר: שינויים בדרך הצעקות מהקווים במהלך המשחק, אפשרות לפנות לסוכן של השחקן כדי לדעת האם הוא פנוי להעברה, המעטפת הטלוויזיונית שקיבל ה-Preview לקראת כל משחק, או אפילו הדרך הגרפית בה מוצגת מסיבת העיתונאים - כל אלה גורמים יותר ויותר לראש לחשוב, להנות ולהרגיש חלק מההצגה.