הדמעות זולגות מעצמן: לשירים על השואה אין מקום בספורט

נזכור ולא נשכח והכי חשוב להעביר לדורות הבאים. אני לא מצליח להבין איך יש אנשים שמסוגלים לאחל ליהודי אחר שתהיה לו שואה או אפילו לשיר שירים בנושא? הרי לכל נער או מבוגר יהודי - במדינת ישראל ומחוצה לה - יש איזו קירבה כזו או אחרת לאנשים שאיבדו משפחות שלמות בשואה.

בכל יום שואה אני נזכר בסבי ובסבתי זכרם לברכם, ולא יכול לשכוח איך מגיל קטן, כשהייתי מגיע אליהם באופן קבוע ביום השואה, הם היו יושבים בסלון ובקושי מתפקדים. ממש מנסים לעצור את הדמעות שהיו זולגות מעצמן ללא הצלחה, כי היו עדים לזוועות ואיבדו אחים אחיות ומשפחה שלמה שלהם כמעט נמחקה לגמרי.