געגוע לימים אדומים: כשהדרבי של חיפה היה שייך רק להפועל
זו הייתה תקופת צנע ומשכורת לשחקנים היו בגדר חלום, אבל עם קצת עזרה של ההסתדרות קם מועדון צמרת מפואר. גליל גלסברג אהד אותה, שיחק בה והתרגש כשאבא חושי העניק לה גביע. היום זו עיר ירוקה, אך הדרבי שלו יהיה תמיד אחר
לא ניתן לתגמל אותם בשכר, והתקופה לא הייתה אידיאלית (תקופת הצנע), אבל היה לנו את הגב של ההסתדרות. הפועל נקשרה למוסד הזה מראשית ימיה ונהנתה מהשפעה במקומות עבודה מרכזיים כנמל חיפה, סולל בונה, אגד, חברת החשמל וכדומה, כך שלפחות אפשר היה למצוא לכדורגלנים החדשים עבודה בזריזות ולספק פרנסה לכולם.
המציאות הזו עזרה לבנות קבוצת צמרת אמיתית שב-1958 הופיעה בגמר גביע המדינה וזכתה במקום שני בליגה בעונה שלאחר מכן, עם הגעתו של המאמן היוגוסלבי זלטקו צ'ייקובסקי. השיא הגיע בגמר הגביע של 1963 ועוד מול הירוקים מהעיר שלנו, וגביע נוסף מול שמשון ב-66'.
אבל מעבר לזה היה דבר אחר - תחושת השליטה בעיר. הקבוצה האדומה הייתה המוצלחת של חיפה ומכבי לא היתה בסביבה בכלל. המציאות של מלכי העיר והעזרה מההסתדרות הולידה קנאה ואנטגוניזם, לצד נחיתות במגרש. מכאן הדרך היתה קצרה ליריבות עירונית הגובלת בשנאה.
**
(גליל גלסברג, יליד חיפה 1938, הצטרף להפועל ב-1951 וערך את הבכורה בבוגרים ב-1.1.55, כשהיה שחקן נבחרת הנוער הראשונה של ישראל. קריירת המשחק שלו נמשכה כסדרה עד 1962 על הקו בין הפועל חיפה לקבוצת הבת, קריית חיים. מ-62' ועד 70' שימש מאמן-שחקן בקרית שמונה, מגדל העמק, קרית חיים, רמת דוד והפועל עפולה, שם נפצע ותלה את הנעליים סופית. ב-75' חזר להפועל חיפה ומאז ועד 2003 שימש במספר תפקידים במועדון, ממאמן במחלקת הנוער ועד מזכיר).