זה הכל בראש: ככה הצליח אריק בנאדו במקום בו ראובן עטר כשל

שיוויון הזדמנויות
נראה שיותר מהכל, הסיבות להצלחה של הירוקים בחודשיים האחרונים הם מנטליות וחברתיות. בנאדו נוקט בגישה של שיחות אישיות עם השחקנים, וכיום כל שחקן בסגל, מהבכיר ביותר ועד הזוטר, כבר שוחח עם בנאדו ב-4 עיניים. המאמן הטרי מצא בכפר גלים סגל עם היררכיה מוגזמת (ולא בהכרח מדוייקת), ונתן לשחקנים להרגיש שכל אחד יקבל את ההזדמנות שלו. ברגע שהחניכים שלו ראו שבנאדו גם מיישם את זה בשטח, נדלק ניצוץ מסויים. השחקנים הבינו שקיים דיאלוג מול המאמן, שמקדיש לכל אחד מזמנו ושלכל אחד תהיה הזדמנות להוכיח מה הוא יודע.

את ימפולסקי בנאדו החזיר מגלות ביציע אל הספסל והעניק לו הזדמנויות, בוקולי שלא נספר אצל עטר, הפך לבורג חשוב, אסמעיל ריאן מהנוער קיבל צ'אנס וזכה לקביעות מסויימת. ליניב קטן, שרבים מהפרשנים החשיבו כמוקש לכל מאמן שיגיע אחרי עטר, בנאדו לא העניק פריבילגיות, על אף שהם חברים קרובים. בנוסף, בנאדו לא היסס להביא כעוזרו את אורי אוזן, למרות שהאחרון העביר ביקורת על הקפטן מתוקף תפקידו כפרשן.
 
רוטציה
מאמנים שמבצעים רוטציה נרחבת, בדרך כלל עושים זאת כאשר הקבוצה סובלת מעומס בשל השתתפות במספר מפעלים במקביל. אצל בנאדו, הרוטציה היא חלק מהשיטה (מישהו אמר רפא בניטס?). מהמשחק האחרון מול אשדוד אפשר לקחת דוגמא נהדרת לעניין: בנאדו החליט שטאלב טוואטחה יפתח בהרכב, ולא בגלל ששמואל שיימן היה חלש (להפך, המגן הולך ומשתפר לאחרונה), אלא כדי להראות לטוואטחה שהתחרות על המשבצת פתוחה בכל עת.

הצעד של ספסול שיימן, אגב, לווה בזימון המגן לשיחה והודעה אישית. השחקנים, שראו את שיימן דקות אח"כ לוקח את העניין כמו גבר ומעודד את חבריו בעלייה למגרש, הבינו שיש מאמן שאפשר לסמוך עליו והמלחמה על מקום בהרכב תמיד פתוחה.