עלו ביוקר: מה עשו ההחתמות הגדולות בליגה

מצד שני, כנראה שכלכלית המהלך הוכיח את עצמו - בינואר הגיעה גוואנגז`ו R&F, ששפכה עליו סכום של 4.37 מיליון יורו והוא נסע להרפתקה הסינית, יחד עם ערן זהבי. כך שההשקעה לפחות על הנייר הוחזרה בגדול לב"ש ולאלונה ברקת. מבחינה הישגית, קשה לומר שמדובר בהעברה גדולה.

במקום הרביעי: מיכאל אוחנה - מהפועל ב"ש לבית"ר ירושלים (2 מיליון יורו), יולי 2019
סיפור של חוסר מזל מובהק. חוזרים לקיץ 2019, הראשון של משה חוגג בתור הבעלים של בית"ר - ועם שדרה מקצועית, שכללה את המנהל המקצועי יוסי בניון והמאמן החדש רוני לוי. ובית"ר בהחלט כיוונה גבוה - בין היתר, עם ההחתמה של עלי מוחמד, אבל לצידו היהלום שבכתר היה אמור להיות אוחנה. עם השם המחייב (והחולצה מספר 11), אוחנה, שהלהיב בב"ש שזכתה באליפות, הגיע תמורת הסכום הגבוה - אבל החלום על רומן מתוק, נגמר מהר מדי.

עוד בגביע הטוטו בטרום העונה, אוחנה סבל מפציעה קשה - דווקא נגד קבוצתו לשעבר, הפועל באר שבע. באותו יום, אוחנה קרע את הרצועה הצולבת - החמיץ את כל השנה, ולמעשה, למעט הבלחות, הקריירה לא השתקמה מאז. סך הכל, בשלוש השנים שלו בבית"ר היו לו רק 46 הופעות וחמישה שערים. ההשקעה לא החזירה את עצמה, וגם אוחנה - לצערו - רק עכשיו מתחיל לחזור לעצמו במכבי חיפה.

במקום השלישי: מתיאס נהואל - מוורוצלאב למכבי חיפה (2.5 מיליון יורו), ספטמבר 2024
הקשר שנולד ברוסאריו והתאזרח בספרד היה מטרה של מכבי חיפה כבר תקופה ארוכה (עוד בינואר 2024 התעניינו בשירותיו), אבל בסופו של דבר הוא הצליח להגיע רק בסוף הקיץ - תמורת תג המחיר הגבוה מאוד, מה שגם העלה את הציפיות כלפיו. גם כאן היה חוסר מזל מעורב - עם קרע חלקי ברצועה, שגרם לו להיעדר לא פחות מ-321 ימים (כמעט שנה שלמה).

וגם נהואל, כמו אוחנה, לא חזר מהפציעה אותו שחקן. הוא הצליח לשחק מדי פעם (ואפילו לכבוש) גם העונה, אבל ברור שהוא נדחק מחוץ לרוטציה של ברק בכר - והפרידה בדרך, אם לא בינואר אז בקיץ. בסך הכל לנהואל, שהובא בתור הבטחה גדולה, יש 22 הופעות ו-3 שערים בכל המסגרות במדים הירוקים. אכזבה של ממש, שלא לומר כישלון מובהק.

במקום השני: פרדראג ראיקוביץ` - מהכוכב האדום בלגרד למכבי תל אביב (3 מיליון יורו), אוגוסט 2015
סיפור של הזדמנות - שהתממשה במלואה, וגם שחזרה את עצמה. ב-25 באוגוסט 2015, באצטדיון בלומפילד, העפילה מכבי ת"א - בפעם השנייה בתולדותיה - לשלב הבתים של ליגת האלופות. תיקו 1:1 מול באזל השווייצרית, אחרי שער שוויון של (מי אם לא) ערן זהבי, הביא אותה לגדול הישגיה בעידן מיץ` גולדהאר - הרגע שבו מכבי חוזרת, והפעם בכוחות מחוזקים בהרבה, לבמה הגדולה ביותר. ובשביל זה, היא היתה צריכה גם שוער ברמה גבוהה - שהביא איתו גם מודל ייחודי.

ובתפקיד החיזוק הגיע ראיקוביץ` הצעיר ("השוער הטוב לגילו"), אז רק בן 20, תמורת סכום גבוה יחסית - במעין עסקה דו צדדית; מכבי תרוויח ממנו את היכולת הגבוהה שלו כשוער, והוא יקבל במה בצ`מפיונס כדי ללכת לתחנה הבאה. ברמה ההישגית, ראיקוביץ` לא ממש הצליח - הוא סיים קמפיין עם 16 כדורים ברשת בשישה משחקים; אבל הסרבי בהחלט הרשים, המשיך במכבי ת"א ואפילו זכה איתה באליפות של עונת 2018/19 - רגע לפני שעזב לריימס. מודל ראיקו הפך למודל שמכבי ת"א אוהבת - וגם שחזרה עם שחקנים רבים, שהוחתמו במטרה להימכר ולייצר הכנסות. גלוך, מילסון, פטאצ`י - רשימה מוכרת. ראיקוביץ` היה הראשון, ובמובן הזה - מדובר בהחלט בהחתמה מוצלחת.