הכל מסתובב: הפועל ת"א איבדה פוקוס

1. מכבי חיפה. אומרים שהצעד הראשון בפיתרון בעיה הוא להבין יש לך אחת. ואם זה נכון, אז ה-3:3 של מכבי חיפה בדוחא אמור להיות אזעקת אמת (ספורטיבית) עבור המועדון. אם קודם, המסקנה שמכבי חיפה היתה צריכה להפנים שזה אין לה חומר של צמרת גבוהה, ההתפתחויות במחזורים האחרונים מדאיגות הרבה יותר - וצריכים לחייב את הירוקים להערכת מצב מחודשת. נכון לעכשיו, היא אפילו לא קבוצה של פלייאוף עליון - וצריכה להתחיל להפעיל מנגנון הישרדותי. כן, המצב עד כדי כך קשה.

זה משחק שביעי ברציפות שמכבי חיפה לא מנצחת. ולא בלו"ז מאוד קשה - מאז שברק בכר קיבל את חיפה, היריבות שלו היו עירוני טבריה, הפועל ירושלים ובני סכנין. עבור קבוצה בסדר הגודל התקציבי של מכבי חיפה, זה אמור להיות לו"ז נוח - בוודאי כזה שאמורים להוציא ממנו יותר מאשר 3 מ-9. זו היתה אמורה להיות הפתיחה הקלה, של "אפקט המאמן" שבו מכבי חיפה היתה צריכה ללקט נקודות (גם אם לא ביכולת גדולה), כדי להמריא מחדש. ודווקא במשחקים האלה, ההתרסקות המקצועית רק הועמקה.

והנה החדשות הרעות באמת - גם אם יופעל מנגנון הישרדותי שכזה, למכבי חיפה אין מה שדרוש כדי להיאבק על הישרדות. מנטלית, זו קבוצה שמורכבת משחקני צמרת - או מי שחושבים שהם כאלה. למכבי חיפה אין את האופי, את ה"רוע" החיובי" שצריך כדי לנצח בשיניים - דבר שדרוש לקבוצות מסוג תחתית. גם ברק בכר מעולם לא היה בסרטים כאלה, וגם השחקנים שלו לא בדיוק מנוסים במלחמות או במשחקים של אש וגופרית.

דוגמא טובה מגיעה מתחום הסטטיסטיקה - מכבי חיפה סיימה בפעם האחרונה עם שער נקי במחזור השני של העונה, וזה היה אחרי 0:0 בטדי נגד בית"ר ירושלים. מאז, בכל משחק היא סופגת - ואפילו יותר מזה, אם לשאול מונח מהכדורסל, היא מעלה את הממוצעים של היריבות. עד המחזור התשיעי בשבוע שעבר, להפועל ירושלים היו 5 שערים ב-8 משחקים (0.6 למשחק). נגד חיפה היא הבקיעה פעמיים. בני סכנין הבקיעו עד המחזור הנוכחי 10 שערים ב-9 משחקים (1.1 שערים) - מול הירוקים היא הבקיעה שלושה. למכבי חיפה קשה מאוד לנעול את השער שלה, לשמור על יתרון, לגמור משחקים.

אז מי אשם? לא ברור, אבל גם לא בטוח שזה ממש משנה. כל המערכת של מכבי חיפה חייבת לשנות את התפיסה שלה לגבי העונה - הם כבר לא קבוצה שנאבקת על קצפת. אם היא לא תתחיל להבין שמעכשיו, זו מלחמה על עצם הבסיס של המועדון - תסריטים כמו שראינו בשלושת המחזורים האחרונים פשוט יחזרו על עצמם. צפו בתקציר >>>

2. הפועל ת"א. ה-0:0 של האדומים מול הפועל ירושלים היה הסימפטום לבעיה הרבה יותר גדולה: כבר זמן רב שהפועל תל אביב לא טובה מספיק. או לפחות, לא טובה כמו שהיא סיפרה לעצמה. להפועל ת"א היו אכן שני משחקים מצוינים - גם הניצחון על בית"ר ירושלים (שבו היא גילתה עליונות מוחלטת, התוצאה הצמודה משקרת לרעתה), וגם ה-2:6 מול מ.ס. אשדוד בחוץ. אבל אלה היו בסך הכל שני משחקים מתוך תשעה - ובתקופה האחרונה, היא רחוקה מהכדורגל האינטנסיבי שהיא הציגה באותן 180 דקות.

ואי אפשר להתעלם מהדרבי - זה היה אמור להיות הרגע שבו הפועל ת"א פורצת קדימה. אחרי המון שנים, היא סוף סוף הסתכלה למכבי בעיניים - והרגישה שהיא יכולה לעשות את זה. אבל מעבר למשחק שלא שוחק ונגמר בהפסד טכני, הערב הזה בבלומפילד הכניס אותה לסחרור. המערכת של הפועל ת"א, מאותו רגע, פשוט הפסיקה להתעסק בכדורגל: גיא פרימור לא לקח אחריות על הקהל שלו והאשים את כל העולם, מואיז ספרא מתעסק בעקיצות כלפי מכבי ת"א בטוויטר, ואחרי ההפסד בנתניה - במקום לתהות איך כרטיס אדום מפרק קבוצה שהתיימרה ליציבות, הם התעסקו אך ורק בשופטים (שאכן טעו בהרחקה של מאיימבו).

ואת התוצאות אנחנו רואים - מאז המשחק נגד נתניה (שבו אכן הפועל ת"א שיחקה טוב עד האדום), הקבוצה נראתה רע מאוד בגמר הטוטו נגד בית"ר ירושלים, נראתה לא טוב נגד טבריה בבית (וניצחה די בפוקס) והמשיכה את היכולת גם בטדי. זו לא טעות, זו כבר מגמה. משהו בפוקוס ובשקט שאמור להיות במועדון שמתיימר לגדולה הלך לאיבוד בחודש האחרון שלה. וזה מחלחל מההנהלה - שמתעסקת בהכל חוץ מבאמת - עד לדשא. יש להפועל ת"א פגרת נבחרות עכשיו - וזו תהיה הזדמנות נהדרת בשבילה לרדת לקרקע. להבין שהיא עדיין עולה חדשה מהלאומית, ולהתחיל להתרכז במשחק עצמו - ולא רק בחיפוש אשמים מבחוץ. צפו בתקציר >>>

3. הפועל ב"ש. מאז הפסד האליפות בעונה שעברה, הפועל באר שבע חיה במציאות מאוד אכזרית. העונה שעברה היתה עונה מצוינת שלה בכל אספקט - אבל נגמרה עם הפסד אליפות בגלל פנצ`רים קטנים בדרך. היא שייטה די בקלות לאורך רוב העונה, ולא היה לה משבר גדול באמת, אבל נקודות "קטנות" שהיא איבדה פה ושם - התבררו כמכריעות מאוד בטווח הארוך (וזה בנפרד משאלת המשחק החוזר נגד סכנין - לא משנה מה דעתכם על זה, גם איתו ב"ש היתה יכולה לסיים כאלופה). כשאתה נאבק מול אריה שהוא מכבי ת"א, אתה כמעט ולא יכול להוריד את המבט - קל וחומר, לאבד נקודות בבית.

וכך היה המשחק הזה נגד מ.ס. אשדוד - כן, ב"ש הצליחה להימנע מהפסד, אבל בסופו של דבר התחושה שלה היא שמשחק שהיה לה בידיים - הלך לאיבוד. שהיא הפסידה שתי נקודות, יותר משזכתה באחת. קוז`וך והשחקנים שלו פספסו הזדמנות להפעיל לחץ על מכבי ת"א, לפני המפגש שלה מחר מול בית"ר. כעת, למרות פתיחת עונה כל כך טובה, ניצחון של הצהובים מחר בבלומפילד - והיא מאבדת את המקום הראשון. עד כדי כך המצב שלה אכזרי.

חדשות טובות מסוימות הגיעו לב"ש מהכיוון של קינגס קנגוואה. הרגע הג`נטלמני של דן ביטון, שוויתר על פנדל לטובתו, הוא סמלי מאוד - יכול להיות שהרגע הזה ישנה משהו בעונה לא טובה מספיק של הזמבי, שחזר לכבוש אחרי בצורת של שבעה משחקי ליגה. עד עכשיו, ב"ש חיה בעיקר על היכולת המדהימה של ביטון - אם יהיה לה גם את קנגוואה כנשק התקפי, יכול מאוד להיות שב"ש הרוויחה מהמשחק הזה משהו גדול יותר משתי הנקודות שאיבדה. צפו בתקציר >>>

המנצח: מתיאוס דאבו. קבלו את האיש ששינה את העונה של מכבי נתניה - החלוץ הברזילאי שותף השנה בשבעה משחקי ליגה, כשבחמישה מהם הוא היה מעורב ישירות לפחות בשער אחד. זו כבר פעם שלישית שהוא כובש שער ניצחון עבור נתניה (הוא עשה את זה גם נגד הפועל ירושלים ומכבי חיפה בחוץ). ובעיקר, הוא הפיתרון שנתניה חיפשה בהתקפה - חלוץ זר ברמה גבוהה, והחתמה משמעותית ראשונה בעידן קסטין. כשהבעלים החדש דיבר על השוק הברזילאי, הרבה גבות הורמו - כשרואים את דאבו, אפשר קצת להוריד אותן.

המפסיד: ברק בכר. זו לא הטחת האשמות, כי קשה לתקן קבוצה פגומה בשלושה משחקים - לפעמים אפילו שלושה חודשים לא עוזרים. אבל כן ברור, שההחלטה לחזור למכבי חיפה בסיטואציה הזאת, גורם לבכר לאבד לא מעט מהקרדיט שלו. בספורט תחרותי, זוכרים את הדבר האחרון שעשית - והתקופה הזאת במכבי חיפה, שבה באמת כלום לא הולך, היא פרק לא טוב בקריירה של המאמן. מאמנים גדולים אחרים (כמו גרנט ושרף יבדל"א, או קשטן ז"ל) גם הם עברו תקופות קשות - וידעו לצאת מהן מחוזקים. האם גם לבכר זה יקרה? שאלת מפתח.

המספר החזק: 4. מתוך 19 שערי זכות שמכבי חיפה כבשה העונה, רק ארבעה הגיעו ממהלכים פתוחים ("שערי שדה", כלומר כאלה שלא באו מתוך מצב נייח). תשעה שערים מתוך ה-19 (כמעט חצי מהכמות) הובקעו בפנדלים. גם פנדלים וקרנות הן חלק מהמשחק, אבל זה כן מעיד על משהו חלש ביכולת ההתקפית של הירוקים - את טריבנטה סטיוארט או יובאנוביץ`, מישהו יצטרך להפעיל כדי שמכבי חיפה תשגשג. ואת זה עדיין אין לה.

השם החם: אדריאן אוגריסה. קריית שמונה עלתה למשחק החוץ נגד טבריה, כשהיא נואשת לגיבור - שיחלץ אותה מהמומנטום השלילי, וייתן לה הזדמנות לנשום קצת. וכמו תמיד, היא ראתה את אוגריסה - חלוץ ברמה גבוהה מאוד, שאחרי שער הניצחון נגד ב"ש, הוסיף היום צמד ובישול בדרך לניצחון כל כך קריטי בגרין. אוגריסה, כנראה, יהיה מטרה עבור הקבוצות הגדולות כבר בינואר - בליגה שבה כמעט ואין חלוצים דומיננטיים, הוא יכול להיות יקר ערך.

שער השבת: יוג`ין אנסה נגד הפועל ב"ש. נכון, זה לא שער ניצחון (למרות שהוא כמעט היה) - ובכל זאת, כנראה שלא היה במחזור הזה רגע יותר גדול. ההתקפה המתפרצת של אנסה, החץ השלוח של אשדוד והשחקן הטוב ביותר שלה, בעיקר הזכיר נשכחות - את המבצע האישי של אותו אנסה במדי ב"ש, בחצי גמר הגביע נגד מכבי ת"א. פריצה חדה, בלתי ניתנת לעצירה, כשהוא רץ ורץ ורץ עד הסיומת המושלמת. לאנסה היה את כל הזמן לחשוב, וזה לא מעט פעמים עולה ביוקר לשחקנים שרצים כ"כ הרבה - אצלו זה נגמר בצורה קלינית. עוד רגע שהוכיח שלאשדוד יש משהו אדיר בידיים.

אל תשכחו את: מ.ס. אשדוד. בדרך כלל, אשדוד חיה במציאות די אפורה - היא "קבוצת הפיתוח" שבדרך כלל מייצאת שחקנים לגדולות של הכדורגל הישראלי (או לאירופה), כזו שמגדלת או מחתימה שחקנים אלמוניים ואז מגלגלת אותם הלאה בשרשרת המזון של הכדורגל. אבל כל כמה שנים, נחה עליהם הרוח - ולאשדוד יש קבוצה שכיף לאהוב. זה מה שנבנה העונה באצטדיון הי"א - סילבס, שזוכה לתדמית קצת בונקריסטית, מרשה לעצמו לתקוף, ויחד איתו ארסנל התקפי שכולל את אנסה, באטום, אורי עזו (שלא שיחק אתמול) וגם קארים קימווידי שמגיח מדי פעם. ההופעה שלה בטרנר הוכיחה שהיא מעבר לשטיק חולף - אלא למשהו שבינתיים, אפשר ליהנות ממנו. עד שתבוא איזו קבוצה גדולה, ותכריח אותם להתחיל מהתחלה.