להתגבר על עצמו: חשבון הנפש של ברק בכר

כמה חיכינו לחזור הביתה. כל המלחמה הארורה הזו, גם כשמשפחתי ואני בגלות בארצנו, המקום שהכי התגעגעתי אליו היה המושב שלי בסמי. זה המקום שיכול להפוך קבוצה חורקת לחיית טרף, לחבר חלקים שרוקדים במנגנון שלגמרי מקרטע, זה מקור הכוח שלנו. סמי עופר אמור להיות המקום שבו מאפסנים את כל התירוצים, ומוציאים אל הדשא את הלב והביצים.

ואכן, לעשרים הדקות הראשונות, ראינו קבוצה שלוחצת ומתנפלת, אפילו הגענו לשני מצבים טובים. ואז, עשרים הדקות האלו הסתיימו, ואט אט יצא האוויר מהבלון. ונגלתה האמת שראויה להיאמר:  מכבי חיפה, נכון להיום, פשוט לא מספיק טובה. הפועל באר שבע ראויה למחמאות על משחק טקטי מושלם, ללא רבב כמעט, ידעה להיות סבלנית, לעקוץ ואז לראות אותנו מאבדים את זה לגמרי.

שלושה מפגשים מול שלוש המובילות, אפס נקודות. זו השורה התחתונה והחשובה מהסיפור הזה. וזה לא מקרי - מכבי חיפה נראית קבוצה מבולבלת, חסרת רעיונות, כאילו הפגרה רוקנה גם את המעט שעוד היה לנו בבלון.

בשבת עוד היה את ליאור רפאלוב שהבריק ונצץ ולקח את הקופה עבורנו, הפעם? כל חילוף רק הוריד אותנו עוד יותר יגון שאולה.

זה היה, ללא תחרות, המשחק הכי גרוע של ברק בכר כמאמן מכבי חיפה בסמי עופר. בחירת הרכב רעה, שמראה עד כמה הוא מפחד לקבל הכרעות ולהושיב בספסל כוכבים ודמויות דומיננטיות בחדר ההלבשה, אין חילוף עד שקיבלנו שער, למרות שהקבוצה פשוט איבדה אוויר במהירות. ואחרי השער? חושך על פני תהום. יש לנו מזל שזה נגמר רק 2, כי באמת שהיו לנו דקות של חרפה מוחלטת וחוסר אונים מוחלט.

אני אומר זאת כאן גם עכשיו - הסגל של מכבי חיפה הוא הסגל הכי כשרוני בליגה, על כל חסרונותיו. לראות את הקבוצה נראית ככה, מאבדת את הראש אחרי כל שער, שחקנים שנדרשים להסתגל לעמדות שרואים בבירור שלא נוח להם בהן, זה מדאיג מאוד ומכמיר לב.

בעשר הדקות האחרונות של המשחק, לא היה לאף אחד שום מושג איפה הוא אמור לעמוד. אי אפשר להמשיך להמציא, לעקם ולחרטט ולצאת עם הקופה. אמרתי אחרי המשחק שעבר שיצאנו עם פרס שלא הגיע לנו, והיום הוכחנו במו רגלינו עד כמה הוא לא הגיע לנו.