איזונים ובלמים: התהליכים שעוברים של מכבי חיפה ובית"ר ירושלים
אחת מצאה את האקס פקטור שלה, השנייה חייבת להתייצב. סיכום משחקי השבת, בדגש על שתיים מהגדולות של הכדורגל הישראלי. וגם: האמירות של לוזון ומימר, האיש שלנבחרת ישראל פשוט אסור להפסיד, המאמן שעלול לאבד את תפקידו (שלא בצדק) בקרוב והקבוצות שאסור שנשכח
2. בית"ר. ברמת האתוס ההיסטורי (אם יש כזה דבר), בית"ר ירושלים והגנה זה לא משהו שהולך ביחד. כשהיו שם מאמנים הגנתיים מדי, בדרך כלל האקו סיסטם של בית"ר ירק אותם החוצה. כן, דרור קשטן היה קפדן מאוד עם השחקנים שלו, אבל הכדורגל שהוא שיחק בבית"ר היה כדורגל של התקפה - ולאו דווקא של הגנה. הוא זה שטבע את המשפט האלמותי "תחטפו שתיים ותתנו ארבע", שהוא - אם תרצו - לב הפילוסופיה הבית"רית.
ויכול מאוד להיות שברק יצחקי ואלמוג כהן בנו קבוצה שחושבת ככה. שמאמינה, אם לצטט פרשן גדול אחר שכתב כאן פעם, שהגנה זה אוברייטד - שבית"ר ירושלים אמורה לנצח דרך ההתקפה שלה. שהמטרה היא ללחוץ גבוה, להשיג את הכדור, ומשם - קדימה, קדימה, קדימה. אבל המשחק מול קריית שמונה אתמול הוכיח שזה משהו שיהיה קשה לסחוב לאורך זמן.
כי בסופו של דבר, התקפה גם בנויה על תבניות - אבל בעיקר על יכולת אישית. ומספיק ערב אחד לא טוב של ירדן שועה (כמו שהיה לו אתמול), כדי שהחיסרון יורגש - והעובדה היא שבסגל של בית"ר, כך כנראה יצחקי מאמין, אין תחליף אמיתי למספר שבע. תוסיפו לזה ערב קצת פחות מדויק של מיירון ג`ורג`, וגם יכולת טובה יחסית של טוואמסי (שמגיע פעם כן ופעם לא), ותגלו שזה משהו שכשהוא הולך - אז הוא מצוין. אבל הוא לא תמיד יילך. וגם המסירות המצוינות של דור מיכה ייגמרו מתישהו.
אם בית"ר ירושלים רוצה להצליח לאורך זמן, היא צריכה לצד הברק ההתקפי (ראיתם מה עשיתי שם), גם יציבות הגנתית. ואתמול, כשז`אן מרסלן (כנראה מסיבות בריאותיות) חווה ערב לא מוצלח - בית"ר היתה פרוצה מדי בחלק האחורי, ואפשרה יותר מדי לק"ש להגיע להזדמנויות. בית"ר צריכה למצוא את הציוות ההגנתי שלה וללכת עליו (אורי דהן, כנראה, לא מספיק טוב), יחד עם סורו, כדי שייתן את הגיבוי - ויאפשר להתקפה של בית"ר לזרוח, ולהוביל אותה להיות קבוצה מנצחת.
