סעיף במחלוקת: על מה שולפים צהוב שני?

אז מתי נכון לשלוף לשחקן כרטיס צהוב שני והאם יש מקום לשיקול דעת? נראה שגם שופטי ליגת העל חלוקים בדעתם בסוגייה שעלתה אמש (שבת) שוב לאחר שאביעד שילוח בחר שלא להראות צהוב נוסף לבלם ביתר ירושלים ז`אן מרסלן, שבסופו של דבר כבש את שער הניצחון. בסיום המשחק, כשניגש לעמדת הראיונות, שילוח נימק את החלטתו: נדבקתי להנחיות של אופא והנחיות של האיגוד פה בארץ. כרטיס צהוב שני הוא ברף הרבה יותר גבוה מצהוב ראשון, ולא ראיתי את זה בעבירה הזאת. מנגד, אוראל גרינפלד , שהרחיק לפני כחודשיים את אמיר גנאח מהפועל באר שבע בצהוב שני בשל התחזות ברחבה, ב-1:1 עם מכבי בני ריינה, הסביר: אם שופט רואה התחזות - זה צהוב בהגדרה. בכל מקום במגרש זה שווה צהוב, לא משנה אם ראשון או שני. ראיתי במיקום מעולה שהיתה התחזות וזה כרטיס צהוב. אז מה אומרת החוקה? בסופו של דבר זה תלוי במקרה. נראה שבזה של מרסלן, אכן היה הייתה אפשרות להחליט לכאן או לכאן, כאשר בעקבות העובדה שלא היה מצב ודאי לשער והבלם היה מוקף בשחקנים נוספים מחזקת את ההחלטה של שילוח שלא לשלוף צהוב נוסף. באיגוד השופטים הגיבו לטענות על ההבדלים: הקטע שהועבר מתוך הראיון של אוראל גרינפלד לחלוטין לא משקף את תוכן הדברים שהסביר בראיון המלא. אין כל סתירה בין דבריו של גרינפלד לדבריו של שילוח. נהפוך הוא. גרינפלד הסביר שזיהה התחזות מובהקת (כלומר אירוע ודאי מבחינתו וללא כל ספק) והרי שאז אין הבדל בין צהוב ראשון לצהוב שני. הסבר מדויק. שילוח מצידו הסביר שמבחינתו זיהה עבירה, אך לא זיהה קריטריון מובהק שמצדיק צהוב שני ולכן פעל לפי ההנחיות של אופא ובהתאם ההנחיות בישראל לרף גבוה וודאי בהחלטה לצהוב שני. אין כל חדש בהנחיות באופא ובישראל לגבי הרף הגבוה הנדרש לצהוב שני. אז מי לדעתכם צודק?