שבר בברומטר: חולשת עלי מוחמד פירקה את מכבי חיפה

קלישאות בכדורגל הן דבר מעצבן, אבל וואללה, בסופו של דבר הן לא נוצרות בוואקום: מי שלא כובש - סופג. קחו את עשר הדקות הראשונות של מכבי חיפה אתמול (שבת), ותבינו מדוע האמרה הלעוסה והמאוסה הזו היא אמת לאמיתה, החקוקה דורות בסלע וכתובה בדם (מטאפורי, כמובן).

חשוב לציין, לפני כל שאר הדברים בטור - מכבי תל אביב ניצחה בצדק גמור את המשחק הזה, והוכיחה דומיננטיות, מהירות וריכוז בדיוק בדקות שבהן הייתה צריכה לעשות זאת. עזבו כרגע את האיוולת הזו של איסור קהל חוץ, עונש קולקטיבי בזוי שכל כולו שנאה יוקדת לענף ולכל מה שטוב בו. עזבו את ההחמצות המזעזעות, לפני ואחרי השערים - הכל תירוצים. מכבי חיפה באה לא טוב למשחק הזה, ותכנית המשחק הייתה כזו שכל שיבוש הכי קטן בה מקריס את כולה.

ברק בכר בחר להגיע עם סוללת עפר של שלושה בלמים ושלושה דפנסיביים במרכז, ולפחות בדקות הראשונות, זה השתלם לו. מכבי חיפה הייתה הרבה יותר אגרסיבית ודחפה קדימה, שם, כאמור, נתקלה ברועי משפתי ביום פנומנלי ובעיקר בחוסר ריכוז מוחלט של כל החלק הקדמי שלה.

עם זאת, ברגע שקניקובסקי (משחק פסיכי לגמרי שלו, רמה מעל כולם) כבש את השער המטורף הזה, כל כשליה של התכנית התגלו, כשמכבי תל אביב התגוננה בקומפקטיות וביעילות, אנחנו איבדנו לחלוטין את הראש והצגנו שכונה מוחלטת בהתגוננות בנייחים בשער השני. יד לא ידעה מה רגל עושה שם, ומדמון כבש בקלות מול שער ריק אחרי הבולונז שהלך שם לפני כן.

גם לאחר השער השני, היה נראה שמכבי חיפה נפגשה רק השבוע לטרום עונה, ומכבי תל אביב הייתה הרבה יותר מסוכנת במעברים. כל המספרים מאחור לא עזרו מול ריכוז המאמצים של מכבי תל אביב בכנפיים, שם היינו במיס מאץ` רציני. אהבתי לדולב חזיזה ידועה, אבל האינטנסיביות והאנרגיות שהיו לו על כל כנף ימין בעונת הצ`מפיונס עדיין לא שם, ואני לא בטוח שיוכל לשחזר אותן. הוא נראה אבוד לחלוטין במשחק הזה, גם כשחזר למקומו הטבעי בכנף שמאל.