המשחק בין הפועל חדרה למכבי נתניה אתמול (שבת) היה עצוב מאוד. חדרה אמנם ניצחה 0:1, אבל תוצאה של תיקו הייתה משקפת בצורה יותר נכונה את המשחק הזה. אין ספק שמכבי נתניה נמצאת במשבר גדול. כל השינויים שביצע הצוות המקצועי, גם מבחינת שיטת המשחק וגם מבחינת הוצאה של שחקנים כמו פאטוס בצ'יראי ורומן גולובארט מחוץ לסגל, לא עזרו לקבוצה שהמשיכה להיראות רע.
נתניה לא כובשת כבר 280 דקות, ואתמול היא השלימה משחק חמישי רצוף ללא ניצחון. אם בהתחלה חשבנו שהבעיה של היהלומים נמצאת בהתקפה, מסתבר שהיא לא רק שם. הקישור היה חלש מאוד, והמחליפים אינם ברמה המתאימה למכבי נתניה, שביצעה הקיץ שגיאות קשות. המועדון כשל עם שחקני הרכש שלו, דוגמת אלמוג כהן ורועי קהת, שנראים כמו הצל של עצמם ולא מצליחים לתרום לקבוצה בשום דבר.
גם מעבר לשיטת משחק של שלושה בלמים לא עזר לנתניה, ואף פגע בשחקן היחיד שנמצא בכושר טוב - גבי קניקובסקי. הקשר שיחק באגף השמאלי ולאורך הקו כשהוא רחוק מהשער, וזו הייתה טעות קשה. קניקובסקי חייב לשחק יותר קרוב לשער היריבה, ולא לבזבז כוחות בריצה ולהגיע עם אפיסת כוחות לחלק ההתקפי. גם בזמן הפיגור, צמד המאמנים סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה לא עשו את השינוי המתבקש ושלחו אותו קדימה. בעיניי, זו הייתה טעות טקטית חמורה ביותר. גם חוליית הקישור של נתניה בלטה לרעה. זו הייתה טעות למכור את עלי מוחמד לבית"ר, ועכשיו נתניה מבינה עד כמה הוא חסר לה.
התאכזבתי גם מהקהל של נתניה, שהגיע במספרים נמוכים למרות שהיה מדובר במשחק חוץ שלמעשה נערך בנתניה. הקהל לא צריך להיות מפונק, אלא לבוא גם ברגעים הקשים ולתמוך בקבוצה. האוהדים לא צריכים לשרוק בוז לקבוצה, כי זה מכניס עוד יותר ללחץ. אז מה נתניה צריכה לעשות? לתת ביטחון לכל אנשי המועדון, להרגיע את המערכת, ולתת אמון בשחקנים הטובים יותר אחרי שהמחליפים הוכיחו שהם לא ברמה הנדרשת.
חדרה, למרות הניצחון, לא הרשימה אותי. בסוג המשחק שהתפתח, תוצאה של תיקו הייתה יותר משקפת. חדרה הייתה חייבת לנצל את החולשה האדירה של נתניה ולהבקיע שערים נוספים, אבל במקום לעשות זאת היא הסתגרה ושיחקה כדורגל זהיר. למרות שרועי זיקרי היה לא רע, חדרה הייתה חלשה מאוד בחלק ההתקפי, והחולשה בלטה בעיקר אצל לוסיו. בסך הכל, חדרה השיגה את הנקודות, אבל אי אפשר להתלהב מצורת המשחק שלה. ציפיתי ממנה ליותר.
