נולדו מחדש: האמירה של מכבי חיפה והפועל תל אביב
דבר אחד ברור: אין תרופה טובה יותר מכדור ברשת ואין משכך כאבים מוצלח יותר מ-3 נקודות. האדומים והירוקים, שהגיעו עם עיזים על הכתפיים, סימלו תהליכים מקבילים עם תוצאה דומה: שתיהן שוב איתנו. וגם: המאמן והתדמית, השחקנים הרותחים והמפסידה הגדולה. סיכום השבת
פורסם:



ודבר כזה קרה למאמן החדש של מכבי חיפה, דייגו פלורס. פלורס מראש נכנס לג`וב שקשה לצאת ממנו טוב - הוא מגיע למועדון במצב משברי, אחרי עונה שבה הקבוצה התפרקה לא פעם על הדשא והצוות המקצועי שלה התפרק. כמו כן, הוא נכנס - בעיניים פקוחות אמנם - לסיטואציה לא קלה בתוך הסגל, שבקיץ אחד איבד משקל סגולי עצום - עם העזיבות של דיא סבע, דין דוד וליאור רפאלוב. וזה עוד בלי לדבר על המתח בין הקהל לבין המועדון, שהגיע לשיא הקיץ. בקיצור, פלורס נכנס לאיזור אסון וכנראה שבסתר ליבו הוא יודע שהסיכויים שלו לצאת ממנו טוב - לא גבוהים.
כי לפלורס יש בעצם אתגר כפול - הוא לא רק צריך להתמודד על הדשא מול קבוצות יריבות, הוא גם צריך להתמודד מול מערכת שלמה שסובבת את מכבי חיפה ומראש לא נתנה בו אמון אמיתי. הוא נכנס לתוך מסלול, כמעט ידוע מראש, של הפיכתו למעין "זר מוזר" - מאמן נטול הקשר שהגיע לארץ, לא ידע איך לעשות את העבודה שלו ובסופו של דבר התחלף. מכבי חיפה ידעה לא מעט כאלה בשנים האחרונות - ממולנסטיין ועד פרד רוטן. זאת המשבצת שבה הוא נמצא, וכמאמר השיר - לך תצא מזה עכשיו.
ואולי בגלל זה, היה משהו כל כך מרשים בניצחון של מכבי חיפה אמש. לא רק כי הכדורגל היה משוחרר, כיפי ורחוק מאוד ממה שראינו העונה מחיפה בכל מיני מסגרות; אלא גם כי זה הניסיון של פלורס לשנות את הסטיגמה שנוצרה סביבו. וכן, גם הוא לומד את הסיטואציה - הוא נכנס למועדון חדש, במדינה שהוא לא מכיר, במצב שהוא בעייתי הרבה יותר ממנו. נדמה לי שבהופעה של מכבי חיפה אמש (גם אם זו רק בני ריינה), הוא הצליח להוכיח סופית - שמנדיונדו, שם הקוד לברווז צולע שהולך במחזור שני, הוא לא. עכשיו נשאר רק לראות מה הוא כן.

הפועל תל אביב היא התגשמות ה"תחזרו מחוזקים" - היא החלום של כל מועדון שיורד ליגה. רכישת הקבוצה ע"י אדמונד ספרא אמנם לא קשורה ישירות לעובדה שהפועל ת"א שיחקה בלאומית, אבל היא בהחלט עשתה את העבודה של ההנהלה שם קלה יותר. היא היתה יכולה, בתנאים יחסית שקטים, לעשות טעויות וללמוד מהן, להביא שחקנים לא טובים ואחר כך לתקן - ולבנות במשך שנה את מה שראינו אתמול בבלומפילד. את הפועל תל אביב הטובה ביותר, ובעיקר הבריאה ביותר, שראינו מזה שנים ארוכות - אולי מאז עונת הדאבל ההיא.
הסמל המובהק היה הקהל - 17 אלף איש היו אתמול בבלומפילד, למשחק של עולה חדשה מליגת המשנה, בסגל רצוף שחקנים צעירים בלי הרבה ניסיון בליגה הבכירה - ובכל זאת, היה שם משהו חזק יותר מסכום חלקיו. ניהולית, מקצועית, וגם על הדשא - הפועל ת"א שוב נראתה כמו קבוצה שראויה לשם שלה. ואם זה נשמע לכם מובן מאליו, תסתכלו על השנים האחרונות של הפועל בליגת העל - לפני הירידה. גם בשנים שהיא הצליחה לשרוד בעור שיניה, היא בעיקר היתה קבוצה שהשם הזה - "הפועל תל אביב" - גדול עליו בכמה מספרים. היום לא.
אז כן, יכול מאוד להיות שדווקא הירידה הכואבת ההיא היתה הרגע שבו הפועל תל אביב עלתה בחזרה על מסלול של מועדון מתפקד. זו, כמובן, חוכמת בדיעבד; אף אוהד הפועל לא היה מתנחם בהפסד המכאיב ההוא לאשדוד, בידיעה שאולי זה מה שיקבל ביום שהיא תחזור. ועדיין, זה אולי גם שיעור טוב לקבוצות שנתקלות במצב הזה של ירידה - לפעמים, אם עובדים נכון, אפשר לגמור כמו הפועל של 2025.

כשאתה מסתכל על הסגל של הפועל חיפה, אתה מבין שמשהו קיצוני מדי התרחש שם. החוויה של קבוצה בינונית/קטנה בליגת העל שמאבדת כוכב היא חוויה נורמלית - היו אפילו קבוצות גדולות שאיבדו הקיץ שחקני מפתח. אבל נדמה שבהפועל חיפה התקיים הדיסוננס הכי גדול - כמעט כל מה שהפך את הפועל חיפה למצליחה בעונה שעברה (רוני לוי, דיארה, נוי, ג`ראפי), נמחק כליל. נמחק וקשה לראות מישהו שיתעלה לרמה הזאת - ויצליח להשיב בתוכה את מה שאבד.
זה לא אומר בהכרח שהפועל חיפה תרד ליגה - אלוהים יודע שיש לא מעט קבוצות קמלות שמצליחות להישאר (אחת מהן ניצחה את הפועל חיפה ממש עכשיו). אבל זה כן אומר שבניגוד להפועל ת"א, שהיא מועדון רלוונטי עם קהילה גדולה שמאפשר לה להיבנות מחדש גם אחרי קטסטרופה, בהפועל חיפה - התחושה היא שזה קיים פחות, אם קיים בכלל. אז לא בטוח שהפועל חיפה תרד בסוף העונה ללאומית, אבל - הנה באה הקלישאה - אולי היא קצת צריכה את זה. מה יש, אני אומר, תרדו ליגה ותחזרו מחוזקים.
המנצח: איתן אזולאי.
המפסיד: שי ברדה.
המספר החזק: 4.
השם החם: סתיו טוריאל.
אל תשכחו את: השבת.
מצאתם טעות לשון?