כל השאלות והתשובות לגבי סילוק ישראל מהכדורגל האירופי

(Photo by Kristian Skeie UEFA/UEFA via Getty Images)

ככל שהמלחמה בעזה נמשכת ודעת הקהל הבינלאומית מתהפכת על ממשלת ישראל, מתגבר גם השיח על השעיית נבחרת ישראל והקבוצות המשתתפות באירופה (מכבי ת"א במקרה הזה) מאופ"א. האם האיומים והלחצים הפוליטיים יובילו את הכדורגל הישראלי, והספורט בכלל, לבידוד ולמשבר הכי גדול שלו מאז חזרנו ליבשת הישנה בתחילת שנות ה-90? ננסה לעשות סדר בבליל הדיווחים, הספקולציות והפייק.

מה אפשר ללמוד מהמקרה של רוסיה?
למעשה פיפ"א ואופ"א אינן תומכות נלהבות של השעיות פוליטיות. בהיסטוריה הארוכה של הכדורגל רק שלוש התאחדויות הושעו מפעילות בינלאומית על פוליטיקה: דרום אפריקה בגלל האפרטייד, יוגוסלביה בגלל פריצת מלחמות הבלקן ורוסיה לאחר שפלשה לאוקראינה. 

ההחלטה להשעות את רוסיה התקבלה ארבעה ימים בלבד לאחר תחילת התוקפנות של הצבא הרוסי. היא התקבלה פה אחד על ידי מועצת המנהלים בפיפ"א והוועד הפועל באופ"א שפרסמו הודעה משותפת בנושא בפברואר 2022. וזאת אושרה לאחר המלצת הוועד האולימפי הבינלאומי, ומכיוון שכך הלכו בעקבותיה כל איגודי הספורט הכפופים ל-IOC וסילקו עד להודעה חדשה את כל הנבחרות והקבוצות הרוסיות מפעילות. חרם שנמשך עד היום.

עובדה שניה ולא פחות חשובה: ההחלטה להשעות את רוסיה מאופ"א, איננה החלטה מוסרית כמו שלמעשה נולדה במהירות הבזק כתוצאה מלחץ שהפעילו לא פחות מ-12 חברות באופ"א, בראשן פולין שהיתה אמורה לשחק מול רוסיה במסגרת פלייאוף העליה למונדיאל חודש אחרי פרוץ המלחמה. פולין, שכנתה של אוקראינה, היתה כמובן אחת המדינות המאוימות ביותר בעקבות התוקפנות הרוסית ובאותם ימים רגישים ארגוני הגג של הכדורגל בחרו שלא לקחת את הסיכון והטילו את הסנקציות הקשות ביותר בדבר חרם כולל על הקבוצות והנבחרות הרוסיות. 

לצד ההחלטה המשותפת של ארגוני הספורט הבינלאומיים והלחץ של חברות באופ"א, לווה החרם גם בסנקציות כלכליות קשות שהטיל האיחוד האירופי שראה כמובן בצד הרוסי כתוקפן. כלומר מדובר בהשתלבות של כוחות פוליטיים וכלכליים שגדולים יותר מגוף כזה או אחר והובילו להשעיית רוסיה. בזהירות נאמר כי ישראל עדיין לא נמצאת בבידוד בינלאומי הדומה לזה של פוטין ומדינתו. האם היא בדרך לשם? יכול להיות שכן, אבל כרגע לא כל הסימנים מעידים בהכרח על השעיה מוחלטת וגורפת.