עם הפנים מזרחה: הזרים הגדולים מכל מדינה, חלק ב'

בשנים האחרונות לא רק הגיעו לישראל לא מעט זרים ששידרגו את הכדורגל הישראלי, אלא גם הפכו לחלק משלנו - לישראלים. צ'ארון שרי, מיגל ויטור, אנריק סבוריט, עלי מוחמד, יוג'ן אנסה ואחרים הפכו את המדינה לבית השני שלהם, אם לא הראשון. אז לכבוד ראש השנה, אנחנו מעלים על נס כמה מהזרים הגדולים ביותר ששיחקו בארץ, ובוחרים את שחקן החיזוק הטוב ביותר מכל מדינה. ממשיכים עם המזרח אירופאים - חלק 2 מתוך 4.

רוסיה
דימיטרי אוליאנוב- הקשר שהחזיק את מרכז השדה הגיע בקיץ 1997 להפועל חיפה, והיה שותף לזכייה באליפות ההיסטורית ב-1999. הוא המשיך שם חמש שנים, לפני שסגר את הקריירה בבית"ר ירושלים ומכבי אחי נצרת, שהיתה הקבוצה האחרונה בקריירה שלו.
מוראד מגמאדוב- אמנם נולד בדגאסטן, אבל הפך לסמל פתח תקוואי לא פחות מבית החולים בילינסון. שיחק 18 שנה במכבי פתח תקווה, עם לא פחות מ-481 הופעות (!). בהמשך שיחק בליגות הנמוכות, התאזרח בישראל והיום הוא חלק מהצוות המקצועי של מכבי פ"ת. נכס.
אלכסנדר פולוקארוב- בקיץ 1991, אברהם גרנט הביא את הבלם הרוסי לישראל כחיזוק להגנה, ואחרי 13 שנה של דשדוש הוא הצליח להחזיר למכבי ת"א את תואר האליפות. בהמשך, הוא זכה גם בגביע המדינה (1993/94) ובגביע הטוטו (1992/93). המשיך ושיחק גם במכבי הרצליה, הפועל ירושלים ועירוני אשדוד.
אלכסנדר (שורה) אובארוב- ייתכן ומדובר בגדול השוערים שנחת כאן. נחת בארץ ב-1991, ונשאר כאן מאז. תשע שנים הוא עמד בין הקורות של מכבי תל אביב עד שפרש, והיה שותף לשלוש אליפויות ושני גביעים במדים הצהובים. במשך שנים הפך גם לישראלי לכל דבר, מי שנשאר בארץ יותר משלושים שנה, ולמאמן שוערים במכבי תל אביב ונבחרת ישראל. נכס בין הקורות, ונכס גם לכדורגל הישראלי.
ולדימיר גרשנייב- "גרשון" היה לאחד הקשרים היצירתיים הטובים, שלא יישכח במהרה בטדי. בקיץ 1992, אחרי שבית"ר ירושלים חזרה לליגה הבכירה, הוא חתם בעיר הבירה - וכבר בעונה שעברה, יחד עם רונן חרזי ואלי אוחנה, הוביל את בית"ר לאליפות השנייה בתולדותיה (1992/93). הוא המשיך עוד שנתיים, עד שחזר לרוסיה וב-1996 שב לארץ לסיבוב שני במדי עירוני ראשון לציון.

הצביעו בסקר למטה >>