"אפשר לשטות בחלק מהאנשים כל הזמן, אפשר לשטות בכל האנשים חלק מהזמן, אבל אי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן". במילים אלו השתמש הנשיא לינקולן כדי לתאר את סטיבן דגלאס, יריבו במירוץ לסנאט מטעם מדינת אילינוי בארה"ב. אבל נדמה שיכל לתאר בהן את מה שעובר על מכבי מאז עזיבת איביץ'. יש אף יאמרו, מאז מונה ג'ורדי למאמן הקבוצה.
בחלוקה גסה, אפשר לחלק את בעלי התפקידים בכדורגל לשניים: אלו שמטרתם לחשוב על הטווח הקצר – מאמנים ועוזריהם השונים, ואלו שמטרתם לתכנן לטווח הארוך – מנהלים מקצועיים, ספורט דירקטורים, יועצים מיוחדים, ושאר טייטלים.
מאז שנחת ג'ורדי במכבי, היה נראה שישנה חלוקה מאוד ברורה: מאמנים יכולים לבוא וללכת, גם שחקנים יתחלפו, אבל המנהל המקצועי מכתיב את הנעשה מתוך חזון מסוים – מהחתמת הישראלים הטובים בליגה, דרך הצבת השתתפות קבועה בשלבי בתים באירופה כמטרה, ועד לתכנית בית"ר תל אביב/העיר הרנדומלית שאוחדה איתה באותה העת.
זרמו לא מעט מים עכורים בירקון, מכבי הצליחה מאוד, לפעמים קצת פחות, וחזרה להצליח שוב. היו ניסיונות שונים לשחזור המודל המוצלח של ג'ורדי – מנספורד על תקן מנכ"ל ומנהל מקצועי, שנהנה ממאמן בדמות איביץ', וכעת עם הצמד יצחקי את פטריק.
המודל, בבסיסו, אמור לוודא חלוקת עבודה בין הטווח הקצר לארוך. עם איביץ', המודל נחל הצלחה מסחררת, לא מעט בזכות יכולות האימון שלו. כעת, המכונה חורקת, ושומעים זאת מסמי עופר ועד טרנר, כשסימני שביעות רצון נצפו אפילו בוולפסון.
יכולות להיות לא מעט סיבות לכך. חלק יגידו, במידת מה של צדק, שההכנה המאוחרת פגעה בקבוצה וייקח לה זמן להתחבר. אחרים יתלו את האשמה בחוסר ניסיונו של פטריק, שלא תמיד מצליח להגיב בזמן למתרחש בכר הדשא.
פטריק הדריך את מכבי ב-47 משחקים בכל המסגרות. הרבה דברים השתנו מאז אותו נצחון על ב"ש בגביע הטוטו/אלוף האלופים. שחקנים באו והלכו, גולסה נפצע ו(לא) חזר, עונה הסתיימה וחדשה התחילה. דבר אחד כמעט ולא השתנה – שחקני הכנף משחקים עם "רגל על הקו", ושלישיית הקישור מורכבת משלושה שחקנים בעלי אוריינטציה הגנתית.
אבל אז הגיע סוף חלון ההעברות, ואחד אחרי השני נחתו דן ביטון, גבי קניקובסקי וברנדלי קובאס. כל השלושה מכתיבים סגנון שונה לגמרי מזה שפטריק הרגיל אותנו אליו. פתאום שחקני הקו משחקים עם "רגל הפוכה" וחותכים למרכז. פתאום הקשר ההתקפי של הקבוצה הוא יותר פנטזיסט מאשר קשר אמצע לוחץ ואגרסיבי. אפשר לקרוא לזה החתמות פאניקה, אפשר גם לומר שזה שינוי תפיסה, כי הסגל הקיים לא יכול לשחק את הכדורגל שפטריק רצה. ומכאן עולה השאלה – מה התכנית? איך מכבי הפכה מקבוצה מסודרת, עם חזון מקצועי ברור, לקבוצה שבספטמבר מפגישה לראשונה בין שחקני ההתקפה שלה.
נכון, הפסדנו לב"ש, אז כולנו בשלב הדפרסיה. אבל רק שבוע קודם ניצחנו את חיפה, והיינו בשבוע של מאניה. אז איפה האמת? כנראה שאיפשהו באמצע. יש מחיר להכנה המאוחרת ולחוסר הניסיון של פטריק, ושילמנו אותו במלואו בטרנר. אבל גם ראינו שעם שחקנים טובים יותר, פטריק כן מסוגל להוציא יותר מהקבוצה, ושההיכרות שלו עם המערכת היא נכס. אבל זו לא הנקודה.
בסוף, אנחנו משלמים מחיר על בנייה מקצועית לא סדורה, וכדי לבצע את קפיצת המדרגה כמועדון, מכבי תצטרך קודם כל לדבוק במה שהיא בעצמה עשתה כל השנים – יצירת היררכיה ברורה, פחות אלתורים של הרגע האחרון, ולתת את המושכות לדמות שתוביל את המועדון לשנים קדימה, ולא רק עד למשחק הליגה הבא.
הכותב הינו אוהד של מכבי ת"א
