לא סופרת אף אחת: המהלך שמבדיל את הפועל באר שבע

1. בית"ר. שתי הערות מקדימות חשובות להיאמר לפני שהטקסט הזה יתחיל: ראשית, אנחנו באירוע שכמותו לא חווינו בליגת העל אי פעם. השילוב בין מאבק אליפות צמוד לבין הנסיבות - והמלחמה מול איראן - שהכניסה את הפלייאוף לקצב רצחני של משחק כל שלושה ימים, הוא פקטור שאי אפשר להתעלם ממנו בכל ניתוח שבו מתייחסים למשחק.

זה מרתון שמשפיע על השחקנים, ובהחלט משפיע גם על התוצאות שאנחנו רואים - כי זה אתגר שהם לא מורגלים בו. ולכן, כמו שהמצב התהפך אמש - הוא יכול בקלות להתהפך שוב.

וההערה השנייה: אין במה שייאמר כאן שום דבר שייקח משהו מהעונה של בית"ר ירושלים. העונה של בית"ר היתה ותישאר גדולה - זו קבוצה שלא באמת ציפו ממנה להגיע למצב הזה, היא במצב הזה בגלל יכולת מצוינת לאורך רוב שלבי העונה, ואם זה ייגמר באליפות - היא תהיה ראויה לכך לא פחות מאשר הפועל ב"ש.

ואחרי שאמרתי את כל זה - זכייה העונה באליפות אינה קשורה בהכרח לשאלה "מי קבוצה יותר טובה", אלא "מי יותר חזק". לנוכח האתגר המטורף שעומד בפני הקבוצות, השאלה שתכריע את האליפות קשורה פחות לאיכות כדורגלנית (אני אישית חושב שבית"ר לא פחות טובה מב"ש כקבוצה, אבל זו דעתי), אלא ליכולת עמידה - ולטעמי, גם לעומק של סגל.

ובסופו של דבר, בית"ר ירושלים קיבלה מבחן לעומק הסגל שלה. שני הכוכבים, אצילי ושועה, באו שחוקים למשחק הזה. לוקה גדראני זז הצידה בגלל צהובים. זה היה הזמן שבו שחקני המשנה בעלילה היו צריכים לעלות מדרגה. מורוזוב, טימוטי מוזי ואורי דהן קיבלו הזדמנות - והם פישלו. לבנה אחת בדמות גדראני ירדה מהחומה, והיא קרסה לחלוטין מול הרכב משני של מכבי חיפה.

שער השבת: סילבה קאני (מכבי חיפה נגד בית"ר ירושלים). אחת ההתקפות הכי יפות שראינו אתמול - היה גם רגע של נוק אאוט. השער שמכבי חיפה כבשה בדקה ה-59 היה האגרוף (המטאפורי, כמובן) שהוריד את בית"ר לקרשים. וזה קרה באמנות - בזכות פס אחד פנטסטי של נבות רטנר, שחצה את מחצית המגרש מול ההגנה הצהובה הדלילה, הגיע ליילה בטאיי ששלח את הרוחב - ולסילבה קאני, שלא חווה עונה גדולה בלשון המעטה, לא היתה ברירה אלא לכבוש. הבישול היפה של המחזור - כשמתחרה-מחזיק אחריו האסיסט הנהדר של רוי רביבו (מאסטרפיס!) לגול של דור פרץ בדרבי.

אל תשכחו את: אדריאן אוגריסה. כי לדעתי, רבים באמת לא ישכחו אותו. השער שכבש לרשתה של ריינה הוא ה-16 שלו העונה, מה שאפשר לו סוף סוף להוריד מפסגת מלך השערים את דן ביטון - שכבש את השער האחרון שלו בתחילת ינואר. זו עונה אדירה של החלוץ הפרואני, שמן הסתם מזניקה את המניות שלו לא רק בישראל. יכול להיות שזה האתגר ההתקפי שהקבוצות הגדולות יחפשו אחריו בקיץ הקרוב: חלוץ מרכזי טבעי, שיודע לייצר גולים מכלום. שחקן שכל קבוצה גדולה היתה מתברכת בו.