על אפם וחמתם של המקללים: דיא סבע ימשיך להוביל את מכבי חיפה

את הטרוניה הראשונה שלי בטור זה אני מפנה, בלית ברירה, למדינת ישראל על מוסדותיה: זה פשוט לא יכול להיות. אין סיבה אמיתית שבגללה אדם יבלה כמעט 4 שעות בדרכים לכיוון אחד בין הצפון לירושלים. טדי הוא המקום היחידי שאשכרה מצריך יום חופש בכדי להגיע אליו. גם הדרך חזור היא לא פיקניק, מן הסתם, ובאמת שהמצב הזה הוא בלתי נסבל ובלתי סביר, לעשרות אלפי אנשים.

לא זו בלבד שהתענינו עינויי גוף ונפש בדרכים לטדי, גם המאורעות של תחילת המשחק לא הוסיפו לא נחת ולא כבוד, לאף אחד ממחנות האוהדים. האירוע המרכזי היה, כמובן, פציעתו של ילד שהגיע לעודד את בית"ר ונאלץ לסיים את היום עם כוויה נוראית בבית החולים, כל זאת בגלל שמישהו, מהיציע או מחוצה לו, מאוד עקרוני הרי, החליט להפוך אבוקה לבזוקה ולשגר אותה לתוך האיצטדיון. לעזאזל ההשלכות, העיקר שיצאנו מגניבים.

אני מאוד מקווה שכמו שידעה ההתאחדות לנקוט יד קשה כנגדנו במקרה דומה (אצלנו אפילו לא נפגעו אנשים), היא תדע להפנות את אותה היד הקשה גם נגד בית"ר על האירוע הבאמת מזעזע הזה. כל השיח על לגליזציה של אבוקות מטונף באופן עקבי, ועל ידי אלו שאמורים להיות התומכים הגדולים ביותר שלה. אין לתאר את הטמטום.

וגם ביציע שלנו, לא חסרים טיפשים. אני לא מאשים את דיא סבע במילימטר על התגובה החריפה שלו, ואני הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר אם לא גרוע יותר. מי שהשליך על סבע את החפץ צריך לאבד את מקומו ביציע לצמיתות. הגיעו מים עד נפש. דיא צריך לקבל אך ורק עידוד ותשואות, ולהצעיד את מכבי חיפה למקומות הטבעיים שלה בעונות הבאות - על אפם וחמתם של המקללים.

אוקיי, עכשיו נדבר כדורגל - הייתה אווירה שלא היה ניתן לטעות בה. בדומה לאווירה לפני המשחק מול מכבי תל אביב, הייתה תחושה בית"ר חשה ביטחון עצמי מעט מופרז, ומגיעה בווייב של "כמה ניתן להם". כפי שראינו במשחק הקודם בבלומפילד בתסריט דומה, נראה שהלך הרוח הזה מוציא את המיטב דווקא מהשחקנים שלנו.