תמונת סיום: זהבי פורש כגדול המכביסטים

1. זהבי. אני יודע שאת מטאפורת הקולנוע מיציתי כבר בשבוע שעבר, ובכל זאת תנו לי להמשיך איתה עוד פעם אחת: כשערן זהבי ירד מהמגרש אתמול, זו היתה תמונת הסיום המושלמת. הרגע שבו זהבי הגשים את המטרה ואת ההבטחה מאז שהגיע - הוא עזב את מכבי ת"א כשהיא היתה הקבוצה הטובה בישראל, והוא החזיר אותה להיות מספר אחת.

זו אליפות חמישית שלו במכבי תל אביב, שבכל החמש הוא הוא דומיננטי. וגם אם העונה הזאת היתה הפכפכה - ככה ההיסטוריה תזכור אותו. כי ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים - וכמו שהאליפות של מכבי ת"א ב-2003 תיזכר כאליפות של נמני (למרות שהיא היתה של דגו), כך גם האליפות של 2025, עם כל הכבוד לפטאצ`י, דור פרץ או תורג`מן, תיזכר ככזו של זהבי.

בסוף, יש לו 8 שערים בפלייאוף העליון מתוך 12 בעונה כולה. הקילומטר האחרון במרתון היה שלו - וגם אם תנסו מאוד חזק, אי אפשר יהיה לספר את הסיפור של מכבי ת"א העונה ללא מספר 7. כן, גם העונה הזאת - שבהרבה מקרים נראתה כמו "עונה אחת יותר מדי". הפיניש של זהבי הוא כל כך עוצמתי, שהוא מאפיל על כל היתר.

אז מה יהיה הלאה? למרות התרחישים המפתים והפנטזיות של כולם, אני לא רואה את ערן זהבי משחק בקבוצה ישראלית אחרת. הקשר שלו למכבי תל אביב, בעיניי, עמוק מדי מכדי שהוא יתחיל פרק ב`. זהבי פורש כגדול המכביסטים, ואני לא רואה אותו בגיל 39 - אחרי העונה הזאת והסיום הזה - פוגש אותה במדים אחרים. זה נראה לי הזוי מדי. גם לעזוב את הארץ, בגילו ועם המשפחה, נראה לי מופרך.

ולכן התחזית הקטנה שלי היא שזהבי הולך לפרוש. יש לו הזדמנות נדירה ללמוד מהלקח של גדולי הכדורגל הישראלי האחרים - וללכת בזמן. זה הרגע שבו מכבי ת"א זוכרת אותו כאגדה, שהכדורגל הישראלי מוטל לרגליו, זה הרגע שהוא ניצח את הכל. ולדעתי, עוד עונה עלולה לסכן את התחושה הזאת. במילים אחרות, נדמה לי שאלוהי הכדורגל צועק לזהבי: קח את הצלחת, וברח.