mako
פרסומת

תמונת סיום: זהבי פורש כגדול המכביסטים

האליפות של 2025, מעל הכל, תזכר כזאת של החלוץ שעוזב את הצהובים וקיבל מסר מאלוהי הכדורגל. מלאזטיץ`, דרך פטאצ`י ועד דור פרץ, מכבי חיפה וההגנה הצהובה, סיכום השבת והעונה

פורסם:
(צילום: אלן שיבר)
צילום: ספורט 5
הקישור הועתק
(צילום: אלן שיבר)
(צילום: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5
mako
זהבי ואוהדי מכבי ת“א בסיום (אלן שיבר)

1. זהבי. אני יודע שאת מטאפורת הקולנוע מיציתי כבר בשבוע שעבר, ובכל זאת תנו לי להמשיך איתה עוד פעם אחת: כשערן זהבי ירד מהמגרש אתמול, זו היתה תמונת הסיום המושלמת. הרגע שבו זהבי הגשים את המטרה ואת ההבטחה מאז שהגיע - הוא עזב את מכבי ת"א כשהיא היתה הקבוצה הטובה בישראל, והוא החזיר אותה להיות מספר אחת.

פרסומת

זו אליפות חמישית שלו במכבי תל אביב, שבכל החמש הוא הוא דומיננטי. וגם אם העונה הזאת היתה הפכפכה - ככה ההיסטוריה תזכור אותו. כי ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים - וכמו שהאליפות של מכבי ת"א ב-2003 תיזכר כאליפות של נמני (למרות שהיא היתה של דגו), כך גם האליפות של 2025, עם כל הכבוד לפטאצ`י, דור פרץ או תורג`מן, תיזכר ככזו של זהבי.

בסוף, יש לו 8 שערים בפלייאוף העליון מתוך 12 בעונה כולה. הקילומטר האחרון במרתון היה שלו - וגם אם תנסו מאוד חזק, אי אפשר יהיה לספר את הסיפור של מכבי ת"א העונה ללא מספר 7. כן, גם העונה הזאת - שבהרבה מקרים נראתה כמו "עונה אחת יותר מדי". הפיניש של זהבי הוא כל כך עוצמתי, שהוא מאפיל על כל היתר.

אז מה יהיה הלאה? למרות התרחישים המפתים והפנטזיות של כולם, אני לא רואה את ערן זהבי משחק בקבוצה ישראלית אחרת. הקשר שלו למכבי תל אביב, בעיניי, עמוק מדי מכדי שהוא יתחיל פרק ב`. זהבי פורש כגדול המכביסטים, ואני לא רואה אותו בגיל 39 - אחרי העונה הזאת והסיום הזה - פוגש אותה במדים אחרים. זה נראה לי הזוי מדי. גם לעזוב את הארץ, בגילו ועם המשפחה, נראה לי מופרך.

ולכן התחזית הקטנה שלי היא שזהבי הולך לפרוש. יש לו הזדמנות נדירה ללמוד מהלקח של גדולי הכדורגל הישראלי האחרים - וללכת בזמן. זה הרגע שבו מכבי ת"א זוכרת אותו כאגדה, שהכדורגל הישראלי מוטל לרגליו, זה הרגע שהוא ניצח את הכל. ולדעתי, עוד עונה עלולה לסכן את התחושה הזאת. במילים אחרות, נדמה לי שאלוהי הכדורגל צועק לזהבי: קח את הצלחת, וברח.

mako
לא סחבק, מנהיג (אלן שיבר)

2. לאזטיץ`. המאמן הסרבי של מכבי תל אביב הפך לדמות שנויה במחלוקת. מצד אחד - הישגיו עומדים לו. הוא השאיר את האליפות, המטרה המרכזית שהוצבה בפניו בתחילת העונה, הוא עשה קמפיין בכלל לא רע באירופה (ביחס לעובדה שהוא בלי בית ובליגה האירופית, שהיא רמה מעל הכדורגל שלנו), וקינח בשני תארים נוספים - אלוף האלופים וגביע הטוטו. מבחן התוצאה אמנם נחשב לשטחי מדי, אבל לפעמים כדאי להסתכל גם עליו.

וגם אם מדברים על מבחן העין - כן, מכבי תל אביב חוותה אי אלו פנצ`רים במעלה הדרך. אבל את זה חוו גם היריבות שלה. ומהרגע שאירופה יצאה מהפרק, מכבי ת"א (בגדול) הצליחה להתפקס - בוודאי במחזורים האחרונים - ולדעת לעשות את המהפך, כשהיא הקבוצה הרעננה והטובה יותר מבין שתי המתחרות, למרות ששיחקה הרבה יותר משחקים. וגם שם מגיע קרדיט ללאזטיץ`.

ומעל הכל, צריך להסתכל על היכולת של השחקנים שלו. על השיפור המטורף שחווה אושר דוידה, על עונת הפריצה של פטאצ`י, על דור תורג`מן שבשקט בשקט מסיים עונה עם 15 שערים (עונה שנייה בסך הכל בקבוצת בוגרים!) ועל הדרך שבה - למרות היחסים העקלקלים - הוא הצליח להביא את ערן זהבי למאני טיים. מכבי ת"א מסיימת את העונה הזאת עם 86 שערי זכות - זו הכמות הגדולה ביותר שקבוצה הבקיעה בליגה, מאז הפועל ת"א של הדאבל. כך שגם ברמת הכדורגל, זו היתה עונה מעולה למכבי תל אביב.

אז כן, לא תמיד קל לאהוב אותו, והוא גם טועה (מי לא טועה?) - אבל לאזטיץ`, בשורה התחתונה, בעונה הראשונה שבה הוא מאמן קבוצת צמרת שמתחרה על אליפות, הרוויח ביושר את העונה הבאה שלו. לא סחבק, לא פופולרי - אבל וואחד מנהיג.


mako
גדולה מול העיניים (מאור אלקסלסי)
פרסומת
3. פטאצ`י. כשמסתכלים על העונה הזאת אחורה, כמעט מצחיק לחשוב איך פטאצ`י נראה לנו בתחילת העונה. הסרטון הזה שלו, מכדרר על הדשא דופק דריבל ואז שולח כדור לשמיים - היה המופת של איך רשתות חברתיות, והמסגור שהם עושים, עושה עוול. כן, לפטאצ`י לקח זמן להתרגל - למדינה היחידה שהוא חווה מחוץ לברזיל, לשפה אחרת, לתרבות אחרת ולאטמוספירה ולחץ שהוא עדיין לא חווה בגיל 21.

אבל מהרגע שזה נקלט, פטאצ`י הפך לאחד משני הזרים הטובים בליגה שלנו (יחד עם קנגאווה בעונה מפלצתית). הוא סיפק שערים מדהימים, הוא הלהיב עם כל נגיעה בכדור, והוא היה - מעל הכל - במשחק הכי חשוב של הצהובים העונה; משחק החוץ בטרנר נגד הפועל באר שבע, שם הוא כבש צמד ובישל עוד שער. זה היה ניצחון שסולל דרך לאליפות, והוא הגיע מהרגליים שלו.

אבל שוב, כמו במקרה מילסון בעונה שעברה, מנהלת הליגות מחליטה לתת את ה-MVP לישראלי. ומאחר שלערן זהבי קצת קשה לתת את התואר (רוב העונה הוא שיחק מעט), זה הלך לדור פרץ. ושלא תבינו אותי לא נכון - פרץ עשה עונה נהדרת, אבל בעיניי הוא לא השפיע על מכבי ת"א העונה ברמה ההתקפית כמו פטאצ`י.

המנהלת בחרה בחירה קלאסית - גם למכביסט טהור, גם לסמל, גם לווינר גדול - אבל קשה להגיד שזו היתה הבחירה הנכונה. וכמו ההתחלה של העונה, אולי גם הסוף שלה, מעידים על היחס שלנו לזרים שבאים לכאן - שופטים מהר, ולא יודעים להעריך כשגדולה נמצאת לנו מול העיניים.