"כמו פושע": יחזקאל חשף פרטים מהמאסר

"ואז תפסו אותי מהגב ונעלו עליי את התא"
יחזקאל התייחס למאסר: "ניסיתי לשכנע את השוטר שיתן לי לחזור הביתה לבד, אמרתי לו שאשתי לבד עם הילד. הפרצוף של השוטר לא יצא לי מהראש. הוא עישן מולי סיגריה ואמר ש`אתה הבאת את זה על אשתך` וחייך בזלזול, כל זה כשאני שומע הפגנה של כ-100 אנשים מהחלונות. דגלי פלסטין, צעקות על השם שלי. גזרו לי את השרוכים של הקפוצ`ון, הוציאו לי את השרוך מהנעליים".

"לקחו אותי לעשות טביעות אצבעות וצילומים בפרופיל, כמו פושע. ירדנו למרתף בו ראיתי שבעה או שמונה תאים. אמרתי לשוטר שאני לא ישן פה, שתוציא אותי מפה. הסוהר התעצבן, תפס אותי מהגב ונעל עליי את התא. בכל פעם שהגעתי למחשבה ש`קשה לי` ושלא הבנתי למה אני שם, חשבתי על החטופים. אמרתי לעצמי שאם הם שם, מי אני בכלל שאתלונן ואחשוב שאני פה. אין לי זכות".

"הגענו ב-12 לישראל, הטיסה הייתה ב-17:00. הייתי יכול לחכות ליד המטוס, אבל הלכתי ישר למטוס כדי להמתין שם. כשהגלגלים התנתקו הסתכלתי על אשתי, נשמתי ואמרתי `ברוך השם`. אני זוכר שהשפריצו מים על המטוס, היו מלא אנשים כשנחתתי. עטפו אותנו באהבה ובדגלי ישראל".

יחזקאל התייחס: "מהרגע הראשון שחזרתי לארץ, מכבי ת"א הייתה מאחוריי. אמרו לי שברגע שהכל יסתיים הם ירצו אותי. אני לא מתחרט שעשיתי את זה, אני מתחרט שסיכנתי את אשתי ואת הילד. אני מרגיש גאווה שהזכרתי את החטופים, שהזכרתי את המדינה שלנו. אנחנו לא נחזור לטורקיה. לא אחזור למדינה שעשתה את מה שהיא עשתה לנו. התנהגו אליי כמו פושע".

אליאן יחזקאל: "היו רגעים בהם רצינו לקום וללכת, מה שעצר היה הקבוצה של שגיב. עטפו אותנו, הראו לנו שהכל בסדר. שהם איתנו, שהקהל אוהב אותנו, שאין עוינות או משהו כזה. דברים השתנו והייתי צריכה להיזהר ברחובות. לא דיברתי עברית בחוץ, דיברתי עם הבן שלנו ברוסית. זה הגיע למצב שבו אנחנו חיים בפחד. מה עושים? איך מתנהלים?".

"נכנסתי לפוסטים, גילינו שהוא מושעה דרך האינסטגרם. קיבלתי תגובות מזעזעות של `תמותו`, `מוות`, `אנחנו נמצא אותך`. ידעו איפה אנחנו גרים, אנשים אמרו שהם יבואו אלינו הביתה. רצו לעשות משהו למען יראו וייראו, תפסו שעיר לעזאזל".