הפקת לקחים? השינוי המוצלח במכבי ת"א

1.מכבי ת"א. חמישה סיבובים לסיום העונה, הצהובים של לאזטיץ` עדיין כאן. מי שחשב בטעות להספיד אותה אחרי ההפסד לבית"ר בטדי, עשה זאת על אחריותו. מכבי תל אביב היא קבוצה חזקה מספיק כדי לרדוף אחרי הפועל ב"ש, והיא בהחלט יכולה גם להשיג אותה. אבל בשביל זה, המאמן הסרבי היה צריך להבין איפה טעה - במשחק המשברי שחווה בבירת ישראל הנצחית.

והיו סיבות רבות להפסד הזה - אבל לפחות לדעתי, מה שהודגש אתמול בפער שבין מכבי ת"א הדי נרפית שהתפרקה מול בית"ר, לבין מכבי החזקה והדומיננטית (בעיקר במחצית השנייה) נגע לשני שחקנים - אושר דוידה וגבי קניקובסקי. שני שחקני מפתח במכבי ת"א, שמשום מה בשבועות האחרונים פחות שיחקו. בטדי, שניהם לא פתחו בהרכב - ונכנסו רק כמחליפים. באופן אבסורדי, הרגע שבו מכבי ת"א הבקיעה והיתה הכי מסוכנת במחצית השנייה - הגיע מדוידה, שכבש את השער המצמק והלחיץ את בית"ר (עד הבומבה של ירין לוי).

האם מדובר בהפנמה של טעות, או בצעד טקטי שסייע לה לנצח משחק נקודתי (וחשוב)? נחכה ונראה, עד המשחק הבא של מכבי ת"א. אבל אם יש מסר שיצא מהמשחק בסמי עופר (חוץ מהדומיננטיות של דור פרץ), היא שהדרך לאליפות שנייה ברציפות של מכבי ת"א עוברת דרך הצמד - שבמידה רבה, העניק לה את האליפות הקודמת. המהירות והחדות של דוידה, ויכולת המסירה של קניקובסקי, הם יתרונות שמכבי ת"א צריכה לשמר - אם היא רוצה להניף את התואר בסוף העונה. אחרת, יהיה לה מאוד מאוד קשה.

2. טבריה. זה כבר לא "אולי", ולא "בערך" - עירוני טבריה הולכת להישאר בליגת העל. מה שלפני כמה חודשים הרגיש כמו משפט בלתי נתפס, הולך וקורם עור וגידים. שלוש נקודות פער מהקו האדום, כשיש רק שש בקופה, הם דבר שצריך כישרון גדול כדי לאבד. והעובדה שטבריה נשארת בליגה, בהתחשב בסגל שיש לה, בתנאים הסביבתיים, והיריבות שמולה היא משחקת - היא כמעט בלתי נתפסת.

מה מוכיחה טבריה לכדורגל שלנו? קודם כל, שכמאמר הביטוי השחוק - לא באמת צריך הרבה כדי להישאר. מספיק לשרוד את העונה הסדירה בקשר עין סביר עם התחתית, ופלייאוף תחתון טוב יכול להעניק לך את הכרטיס לליגת העל. ריצה של כמה ניצחונות בפלייאוף בהחלט תספיק כדי להשיג את המטרה.

אבל בעיקר, זו תעודת כבוד לעמידות וליכולת לנשום. כי טבריה, בניגוד לכל היריבות שלה לתחתית (סכנין, אשדוד, מכבי פ"ת והפועל חדרה), לא מיהרה לפטר או להחליף מאמן. היא המשיכה עם אלירן חודדה מהליגה השנייה (עוד צעד שנוי במחלוקת), נתנה לו ולקבוצה שלו להתאקלם, והרוויחה בענק.

שימו לב לקו העלייה המדהים של טבריה, לפחות סטטיסטית: בסיבוב הראשון היו לה 9 נקודות מתוך 39 (23% הצלחה), בסיבוב השני כמות הנקודות הוכפלה (18 נק`, 46%) ובפלייאוף - יש לה כבר 9 מ-15 (60%). למה זה? גם בגלל כמה מהלכים נקודתיים (כמו ההחתמה של מיכאל אוחנה, למשל), אבל גם בגלל היכולת להוריד את הראש, לתת אמון בשחקנים ולהמשיך הלאה.

ואת הרוח הזאת בדיוק היא תצטרך לשמר לקראת העונה הבאה. כי "משבר האלבום השני" בדרך - למרות עונה מרשימה, טבריה גם בעונה הבאה תהיה הפייבוריטית הברורה לרדת (בטח לאור שתי העולות החזקות שיגיעו, ככל הנראה, מהלאומית). אבל אם היא תמשיך לשמור על השקט, על הבסיס בסגל ועל המאמן - גם בעונה הבאה, אסור יהיה להספיד אותה. אפילו אחרי סיבוב עם כמות נקודות חד ספרתית.

3. סכנין, אשדוד, פ"ת. ואם זו לא טבריה, אז מי כן? אפשר ללכת כאן בשיטת האלימינציה. בני סכנין, למרות מה שנדמה לא פעם במהלך העונה, כנראה כבר לא תרד. מתמטית, הפער בוודאי יכול להיגמר בירידת ליגה, אבל שני פרטים עובדים לטובתה - העובדה שיש לה יתרון שתי נקודות, ובעיקר שתי היריבות הבאות: קריית שמונה (מפה לשם, כבר ארבעה הפסדים רצופים) ומכבי בני ריינה במחזור האחרון. לא רוצה לחשוד בכשרים, אבל בואו רק נאמר שזה כנראה הלו"ז הכי נוח שאפשר היה לבקש.

גם מכבי פ"ת תגיע למשחק החשוב מול אשדוד בשבוע הבא במצב מצוין - נכון, היא לא ניצחה, בעיקר בגלל שורת החמצות ונדב זמיר אחד, אבל היא מגיעה ביכולת טובה מאוד, רעננה יחסית ומעל הכל כזו שמשחקת בבית שלה. למכבי פתח תקווה יש מספיק כלים, ונדמה לי שגם את המצב הדרוש, כדי לשרוד.

מה שמשאיר אותנו עם מ.ס. אשדוד. ולמ.ס. אשדוד היתה הזדמנות נדירה במשחק בדוחא. בגלל העובדה שמכבי פ"ת לא ניצחה, אם היא היתה מנצחת - זה כמעט היה סוגר מעשית את הסיפור בשבוע הבא. אבל אשדוד לא רק שלא ניצחה, אלא כמעט ולא היתה מסוכנת. היא באה למחזור הלפני אחרון כשהיא בכושר הכי רע מבין השלושה, וזו נורת האזהרה החמורה ביותר עבור חיים סילבס - למרות שהיא נכון לעכשיו מעל הקו, בהחלט יכול להיות שאת העונה היא תסיים מתחתיו.