ערן זה אבי: ערן זהבי חייב לעשות עוד דבר אחד

בשמונה ביולי 2010 הופיע לברון ג`יימס בשידור ישיר בטלוויזיה והודיע שהוא עוזב את הקבוצה שהיתה מזוהה איתו, קליבלנד קאבלירס, ולוקח את הכישרון שלו למיאמי, במה שנודע מאז כ"ההחלטה". אני לא יודע אם ההודעה של ערן זהבי אתמול תיכנס להיסטוריה כמקבילה הישראלית להחלטה של ג`יימס, בכל זאת, זה היה רק באינסטגרם וערן לא הודיע לאן פניו מועדות, אבל עדיין מדובר ברעידת אדמה. נכון שכבר לפני כמה ימים פורסם שמכבי תל אביב לא תממש את האופציה על ערן, אבל אם כבר, אחרי השלושער המטורף נגד נתניה, היה נדמה שמכבי תודיע שהיא מתחרטת. אלא שערן זהבי, כמו לאורך כל השנים, תמיד עשה הכל בדרך שלו.

תחשבו על הקריירה המופלאה והלא קונבנציונלית שלו. גיל 21 רמת השרון (היה פעם כתוב בעתידות בבזוקה  "עד גיל 21 תגיע לירח", אבל אליבא דערן זהבי, אף אחד לא הגיע לשם, אז הוא הסתפק ברמת השרון), שער אליפות מופרע בגיל 23 במדי הפועל תל אביב, גיל 24 ליגה איטלקית, המעבר למכבי תל אביב, שלוש אליפויות ושלוש פעמים מלך השערים, אחר כך מכל העולם דווקא הליגה הסינית, ובגיל 33 איינדהובן, קבוצת צמרת בליגה אירופית חזקה למדי, והצלחה בה.

כשקוראים את זה, מבינים שלא היה סיכוי שמישהו, אפילו לא מכבי תל אביב (וגם לא הנבחרת ממנה פרש וחזר כזכור) יחליט בשביל זהבי מה לעשות. ככה זה עם אנשים גדולים, ובערן זהבי היתה, ועדיין יש בגיל 37, גדולה. הוא לא היה הכי אתלטי, לא הכי מהיר, לא הכי דריבליסט, לא עם הבעיטה הכי חזקה, ובכל זאת, לאורך כל התקופה ששיחק, אף אחד לא התקרב אליו.