מצאו את ההבדלים: האם מעמד המאמן בישראל באמת גרוע?

בעיה עולמית
המצב בליגה הלאומית, אגב, חמור אפילו יותר. זה נמשך כבר תקופה ממושכת והוביל להרבה ביקורות על מעמד המאמן בישראל. חלק מאוהדי הכדורגל הישראלי יכולים לטעון, ובצדק, שכל אותם מאמני קרוסלה יכולים למצוא את עצמם יום אחד בנס ציונה, יום אחריו בעכו ואז בהפועל חיפה ולא נרגיש בהבדל משמעותי. אלא שהמגמה הזאת, באופן מעניין, לא קיימת רק בישראל.

מאז תחילת העונה בליגה הספרדית 13 מאמנים סיימו את תפקידם, כולל שמות נחשבים כמו ז'ולן לופטגי, אונאי אמרי וחורחה סמפאולי. בשנה שעברה היה מדובר ב-12 מאמנים, כשאז לואיס אנריקה היה בין אלו שסיימו באמצע העונה (ואייטור קראנקה מונה לקראת סיומה בקבוצה אחרת, גרנאדה). יש 20 קבוצות בלה ליגה, וחלקן המשמעותי מוצא את עצמו מחליף מאמנים שנה אחרי שנה. בחלק מהמקרים זה קורה יותר מפעם אחת.

באנגליה פוטרו 15 מאמנים, 8 מתוכם מאז תחילת פברואר, ואחד מהם היה מאמן זמני שפוטר והוחלף במאמן זמני אחר - צעד חריג במיוחד. "פגרת המונדיאל השפיעה", נכתב בכתבה ב"אתלטיק" בנושא על פיטורים בליגת הכדורגל הטובה בעולם, "אך במקביל קרב הירידה הוא הצמוד ביותר אי פעם. כשיש כל כך הרבה לחץ קבוצות ינסו ללכת על שינויים דרסטיים".

זה רלוונטי גם לישראל, בטח העונה. ערב המחזור ה-32 בפלייאוף התחתון מפרידות חמש נקודות בין המקום ה-10 למקום ה-13 שמתחת לקו, בזמן שבפרמייר ליג חמש נקודות מפרידות בין המקום ה-15 ל-19. בספרד מפרידות חמש נקודות בין המקום ה-14 ל-19. לכן זאת מגמה עולמית, בין אם המאמנים המסתובבים ידועים כ"שרון מימר", "רוי הודג'סון" או "חוסה בורדלאס".

כאן נכנסת בעיה במבנה הקיים של הליגות בכל העולם, וגם בישראל. מאמני הקרוסלה, ברובם, לא יצאו ממנה ישר לקבוצות גדולות. הם יכולים לעבור עונות שגורמות לנו להאמין שהם מהמאמנים הטובים בארץ (סלובודן דראפיץ', 2021/22), וכאלה שיעלו אצלנו שאלות בקשר להתאמתם לליגת העל (סלובודן דראפיץ', 2022/23). האמת היא איפשהו באמצע.

קשה לדמיין את סלובו, קורצקי, אסף נמני ושות' מקבלים פתאום את מכבי חיפה או מכבי תל אביב. כשמוסיפים לכך את ההצלחה היחסית של אליניב ברדה בהפועל באר שבע, את האמריקאים שעשויים למנות מאמנים זרים בהפועל ת"א המתחדשת ואת מערכת היחסים בין ברק אברמוב ליוסי אבוקסיס, מאמני הקרוסלה מתרחקים מ-5 הקבוצות האהודות בארץ. במקרה הטוב הם מגיעים למועדונים שיגדירו את העלייה כפלייאוף העליון בתור הישג, וזה בסדר. לרוב הליגה אין את המשאבים הכלכליים של מכבי חיפה/מכבי ת"א/הפועל ב"ש, ואולי טוב שכך. ככה העולם עובד.

ככה מקבלים את ה"בטן" של הליגה. הדיונים על הקטנתה האפשרית של ליגת העל ל-12 קבוצות או צמצום כמות המשחקים ראויים אך פחות רלוונטיים כאן, בהתחשב בזה שבכל ליגה, מהפרמייר ליג ועד ל-NBA, יש קבוצות "אמצע" כאלה. בעברית הן נקראות הפועל חיפה או בני סכנין, באנגלית וולבס וקריסטל פאלאס, בספרדית קאדיס וחטאפה. לפעמים הן בליגה הראשונה, לפעמים הן בליגה השנייה, והמאמנים מתחלפים ביניהם עד האינסוף.