עוד דקה את נעלמת

המצב הוא מצב חירום, אבל התחושה רחוקה מלהיות דחופה. אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי, כזה שזכה בשש אליפויות ושבעה גביעים, כזה שיש לו אוהדים בכל פינה בישראל - נמצא בסכנה הקיומית הכי גדולה שלו, לפחות בעשרים השנה האחרונות, אם לא אי פעם. ועם זאת, קשה להרגיש באוויר את תחושת הדחיפות. לא רואים את פרנסי הכדורגל הישראלי נרתמים. יש תחושה שהטיטאניק עם סמל המנורה לא דוהרת לקרחון, אלא משייטת אליו בשלווה. מבלי להפריע את שלום הציבור.

חשוב להבהיר: אם יש צמד מילים ששנוא עליי, בהקשר הספורטיבי, הוא המונח "חשובה לליגה". בעיניי אין מועדון שהוא "חשוב", לכדורגל יש חיים משלו - ועל משקל ההתבטאות של הווטרינר ג'ורג' מ"הפרלמנט", הוא יותר חכם מכולנו. ובכל זאת, השערורייה סביב בית"ר ירושלים - וההיעלמות של הקבוצה הזו מהנוף - עלולה לפגוע בכל הענף. לא רק במאות אלפי אוהדים בכל המדינה (מקריית שמונה ועד אילת), אלא  גם בקבוצות האחרות שיאבדו הכנסה משמעותית. אם יש מותג שנקרא "כדורגל ישראלי", בית"ר ירושלים מגלמת בו חלק חשוב, וראשי הענף צריכים להבין שכבר לא מדובר באזעקות שווא. זוהי בפירוש אזעקת אמת.

עוד יבוא הזמן לחפש אשמים בדרך למצב שאליו בית"ר הגיעה - משה חוגג כמובן בראשם, שלא רק ינק ערך אלא גם ממש שאב את כל הערך של המועדון, ודרדר את המועדון לתהומות שלא ידע המון זמן, ומיד אחריו גם ראשי ההתאחדות לכדורגל ובקרת התקציבים שאישרו את המצב הזה (ולא בפעם הראשונה), ומיד אחריהם גם חלק מהאוהדים שהטילו צל כבד על המועדון עם גזענות ואלימות שהרחיקו משקיעים בעבר, ומנעו ממנו את הקרקע היציבה שעליו הוא היה אמור להתבסס. אבל מה שחשוב עכשיו הוא השאלה הפרקטית: כלומר, מה עושים מכאן קדימה.