מכבי חיפה לא מסוגלת לנצח את מכבי ת"א, נקודה סוף. זאת עובדה שאי אפשר להתכחש לה ועד הודעה חדשה, או עד שזה יקרה, עשרות אלפי אוהדיה, פרשניה, שחקניה, המאמן ברק בכר והבוס יעקב שחר, לא יכולים עוד להצהיר "ננצח את מכבי ת"א עוד העונה". כשזה יקרה תגידו "אמרנו לכם". עד אז, תשחררו. מילים לא מביאות ניצחון. להגיד, אפשר הכל, גם שמכבי חיפה יכולה לנצח באירופה את טוטנהאם.
איך שלא תסתכלו עליו, המאזן בין שתי הקבוצות פשוט בלתי נתפס. ב-16 המשחקים האחרונים, אף ניצחון למכבי חיפה, אם נכפיל את כמות המשחקים, אז ב-31 המשחקים האחרונים 20 ניצחונות למכבי ת"א, 10 תוצאות תיקו וניצחון אחד. זה אמור להיות המאזן של מכבי ת"א על הקבוצות הכי חלשות בליגת העל בעשור האחרון ולא מול קבוצה גדולה והמועדון מס' 2 בכדורגל הישראלי.
כשהגיע שלמה שרף ב- 1984 למכבי חיפה, למועדון לא הייתה אף אליפות. למכבי ת"א כבר היו 15, ושלמה שרף עשה הכל כדי לשנות את הגישה של המועדון החיפני מול זה מתל אביב. כשראה לפני אחד המשחקים ששחקני קבוצתו מתלהבים משחקני מכבי ת"א שיורדים מהאוטובוס, הוא מאד כעס עליהם ואמר: "תסתכלו להם בלבן של העיניים, אתם לא פחות טובים מהם". מאז זה חילחל, והתברר שהוא צדק, כי מאז מכבי חיפה זכתה 12 פעמים באליפות עד לפני עשור.
אלא שמאז, בעשור האחרון, הפכה מכבי חיפה בלתי רלוונטית למאבק על האליפות כשהיא משאירה את הבמה למכבי ת"א והפועל ב"ש ואפילו פעם אחת להפועל "איזי שירצקי" קרית שמונה. בשנתיים האחרונות ראינו תזוזה כלשהיא. זה החל עם מרקו בלבול שלא הצליח להתמודד עם החבורה של איביץ' והשנה, עם ברק בכר, נדמה היה שזה קורה. ההתחלה הייתה נהדרת, מכבי ת"א קרטעה והכל היה ערוך ומוכן על פי לא מעט פרשנים ואוהדים רבים לחגיגות בחוף דדו.
אלא שאז, הגיעה ההחלטה המצוינת של מיץ' גולדהאר לפטר את המאמן היווני יורגוס דוניס ולמנות את ההולנדי ואן לוון. לאט לאט הבנו שמכבי ת"א פשוט נתנה "פור" למכבי חיפה. 3 פעמים הוליכה העונה מכבי חיפה על מכבי ת"א ובכל שלושת המשחקים היא לא ניצחה: במשחק הראשון שנראה היה שמכבי חיפה הולכת להביס את מכבי ת"א עם 0:2 ביד, נגמר בקושי 2:2. המשחק השני עם יתרון 8 נקודות בטבלה ו-0:1 על המגרש, ללא 5 שחקני הרכב של מכבי ת"א, במקום לסיים את המשחק עם 11 נקודות פור, פער בלתי מחיק, היא שוב הפסידה 2:1.
וכך היה גם אתמול: מכבי חיפה הגיעה מצוין לפתיחת המשחק. היא הייתה אגרסיבית ופיזית יותר ממכבי ת"א ושוב עלתה ליתרון 0:1. אבל היציאה למחצית השנייה שוב החזירה אותנו ל-1984, קבוצה שלא מגיעה, קבוצה שמתבטלת, השער של מכבי ת"א באוויר והופ - תוך 5 דקות זה כבר 1:1. מחצית שנייה בשליטה מוחלטת של מכבי ת"א, שלא הזכירה בכלום את המחצית הראשונה ולולא טעות טיפשית של ניק בלקמן, אין לי ספק שמכבי ת"א מנצחת 1:2.
איך שלא נסתכל על המשחק מאמש, מכאן והלאה כל היתרונות הם של מכבי ת"א: גם שמרה על המקום הראשון, גם חזרה מפיגור, גם לא הפסידה עם 10 שחקנים וגם תארח את משחק העונה הבא. שום דבר עדיין לא מבטיח אליפות למכבי ת"א, אבל אם אנחנו מחפשים היום יתרון של אחת הקבוצות, אלה היתרונות של מכבי ת"א, מה שלא ניתן לומר על מכבי חיפה.
עושה רושם שעם כל העבודה המנטלית שנעשית במכבי חיפה, ועם כל הווינריות של ברק בכר, שכבר לקח 3 אליפויות רצופות על הראש של מכבי ת"א, עדיין שחקני מכבי חיפה עושים חשבון למכבי ת"א - מה שלא קורה בצד השני. למעשה, זה יותר חמור: מכבי חיפה לא רק חוששת, היא גם נבהלת מעצמה כשהיא מובילה. זה נראה כאילו שחקני מכבי חיפה אחרי שמובילים אומרים: "רגע, הם מכינים לנו 'כיפה אדומה', בואו נזהר, בואו לא נרגיז אותם". וכן, החשש של שחקני מכבי חיפה והרוגז של דור פרץ וחבריו באו לידי ביטוי במחצית השנייה.
המשחק בכללותו היה משחק עונה לא רע בכלל, לא כדורגל גדול, אבל הרבה כוח, הרבה אינטנסיביות. ברק בכר בא לנצח בכל הכוח, הוא ויתר על שלישיית קישור אגרסיבית לטובת 4 שחקנים התקפיים, חזיזה, אצילי, שרי ורואקביצה. זה נפתח מצוין, בכר גם ניצל את העובדה שבקישור של מכבי ת"א חסרו שני "תותחים" דן גלזר שנכנס אחרי תקופה ארוכה ואיל גולסה שלא ידוע עדיין מתי יחזור. אז הכל הלך טוב במחצית הראשונה ואז איפה הרביעייה במחצית השנייה? נגד מכבי ת"א חייבים לשחק 90 דקות ותוספת זמן.
ראיתי אתמול את השחקנים המובילים של מכבי חיפה במחצית השנייה. אני לא משוכנע שהם מסוגלים לקחת אליפות יותר משחקני מכבי ת"א. כולם שחקנים מצוינים, אבל הם נעלמו בדקות הקריטיות של המשחק - דווקא בדקות בהן צריך לתת גז ולנצח. להגיד שגררו, בלקמן עד שהורחק, ריקן וטל בן חיים טובים יותר? התשובה היא לא. המסקנה? הכל בראש, שחקני מכבי ת"א יותר בשלים, הם כבר היו שם, במכבי חיפה, עם כל הכבוד, היה שם רק עומר אצילי.
ומה עשה אצילי? המשיכו לספור לו את "הבישולים", יפה מאד, מה עם הדבר החשוב ביותר שבשביל זה הביאו אותו? אולי איזה גול אחד או שניים, כלום. יתרה מכך, כשברק בכר החליט ללכת על כל הקופה כשמכבי ת"א הייתה עם 10 שחקנים, אצילי כבר הוחלף. גם בכר כבר לא האמין שמאצילי יבוא גול.
בסיום המשחק אמר בכר: "בשלושת המשחקים מול מכבי ת"א היינו לא פחות טובים מהם, הכל זה מקצועי אין פה שום עניין מנטלי". לא בדיוק, ברק. בחלקים של שלושת המשחקים הייתם יותר טובים. בכדי לזכות באליפות, כנראה שתצטרכו לנצח משחק אחד ונשאר רק עוד אחד. אני באופן אישי לא כל כך מתייחס לצד המנטלי במקרה זה, כי גרוע מאד אם צריך להכניס לשחקנים של שתי הקבוצות על איזה משחק מדובר, לדעתי דווקא כמה שיותר שקט יעזור להם יותר, גם ככה כשהם רואים צהוב הם מתקשים לתפקד, אז עוד לדבר איתם?
למרות כל מה שאמרתי, עדיין שום דבר לא נגמר: יש 24 נקודות בקופה, ושמונה משחקים זה עוד הרבה. יש לנו גם עוד משחק ראש בראש וגם בדרך צריך לפגוש את רן בן שמעון (מ.ס. אשדוד) וגיא לוזון (מכבי פ"ת) שהם ושחקניהם לא רואים ממטר. קיבלנו סוף מורט עצבים מבחינת כולם, פרט לשני המועדונים והאוהדים, זה תענוג צרוף, אחת הליגות המותחות שיש.
והמצטיין? מעל כולם, דור פרץ - שום דבר חדש בחודשים האחרונים, היכולת שלו נשארה אדירה לדעתי, דור פרץ חייב לצאת לשחק בליגה גדולה יותר מישראל. אתמול ראו כמה הוא בשל לעשות את זה.
לסיום, כמה דברים בקטנה:
*ראשית - ברק בכר הרבה יותר לחוץ ועצבני מואן לוון.
*ההתנהגות של חלק מאוהדי מכבי חיפה כלפי גררו הייתה מחפירה.
*זריקת הארטיק על טל בן חיים נתפסה מצוין בטלויזיה וגם זריקת הכוסות, התגעגענו לאוהדים.
*ואחרון חביב - ניק בלקמן, שבגללו כמעט הקבוצה הפסידה וללא השטות שלו הייתה מנצחת: למה להדליק את אוהדי מכבי חיפה עם אכילת הארטיק מול העיניים שלהם? רצה להרגיז אותם וכמעט גרם להפסד. אני לא רואה את דור פרץ, גלזר או ייני עושים דבר כזה.
