ישר לקלטת: על הניצחון ההיסטורי של בית"ר ירושלים
ה-2:8 הגדול של הירושלמים על מכבי נתניה לא רק היה משחק מונומנטלי, אלא גם תזכורת לנו שיש דברים שחזקים יותר - אפילו מתארים. ואלה הזכרונות שניקח איתנו הלאה. העונה הזאת אולי לא תיגמר באליפות, אבל תיזכר הרבה יותר מכמה שנים שבהם בית"ר סיימה ראשונה. דעה
פורסם:
לא ברור אם העונה הזאת של בית"ר ירושלים תיגמר עם אליפות. האמת היא שלפי רוב הסיכויים החומריים, זה כנראה לא יהיה שלה גם השנה. היא עומדת מול יריבה חזקה מאוד, בעונה גדולה משלה ועם בשלות אדירה - הפועל באר שבע ראויה לזכות באליפות, כנראה, יותר מבית"ר. אבל אני לא רוצה לדבר על הצלחת. יכול להיות שהצהובים-שחורים עוד לא במצב להיות אלוף. אני רוצה לדבר על דבר יותר חזק - והוא זכרונות.
כי בסופו של דבר, מה שאנחנו לוקחים איתנו הלאה הוא לא בהכרח תארים. המתכת היא טובה להתאחדות, לארונות, ליצרני הגביעים בצחובוי. מה שאנחנו לוקחים איתנו הלאה זה זכרונות - רגעים קפואים בזיכרון, תקצירים שאנחנו משדרים שוב ושוב, שערים ושידורים ושאגות של קהל ותוצאות שנשארות לנו בתודעה. ובמובן הזה, העונה הזאת של בית"ר יושבת גבוה מאוד בלב של כל אוהד.
כי בסופו של דבר, מה שאנחנו לוקחים איתנו הלאה הוא לא בהכרח תארים. המתכת היא טובה להתאחדות, לארונות, ליצרני הגביעים בצחובוי. מה שאנחנו לוקחים איתנו הלאה זה זכרונות - רגעים קפואים בזיכרון, תקצירים שאנחנו משדרים שוב ושוב, שערים ושידורים ושאגות של קהל ותוצאות שנשארות לנו בתודעה. ובמובן הזה, העונה הזאת של בית"ר יושבת גבוה מאוד בלב של כל אוהד.
ובעונה הזאת, פונקנו בזיכרונות לכל החיים. הרשימה כמעט בלתי נגמרת - זה מתחיל ב-2:6 ההיסטורי ההוא נגד מכבי ת"א, אבל משם (כמו שאמר קרמבו ב"מבצע סבתא"), אתה לאט לאט מגביר. 1:2 דרמטי מול מכבי חיפה בסמי עופר, שער ניצחון של יונה מול סכנין, 1:3 עם שני גולים בתוספת של דור חוגי מול הפועל פ"ת.
ומי זוכר את השלושער של מוזי נגד הפתח תקוואים בטדי? את גמר גביע הטוטו והניצחון על הפועל ת"א? והמשחק אתמול - עם שמינייה ראשונה מזה כמעט שלושים שנה? כל אחד מהם הוא משחק שאפשר לכתוב עליו ספר של רגשות.
התודעה של אוהדי בית"ר שנולדו בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים מעוצבת ע"י המוצר הנשכח המכונה "קלטת אליפות". היום כבר אין וידאו שאפשר להכניס אליו קלטת (גם אליפויות אין כל כך) - אבל הזכרונות עדיין חיים ביוטיוב. אליהם אנחנו הולכים ברגעים קצת יותר מבאסים - לשנים היפות ההן, לפישונט ושאלוי ואוחנה ואיציק זוהר, ליורם ארבל ולמונטאז` ההוא עם השיר "הפרח בגני". נוסטלגיה. כמה יפה היא.
אבל ברגעים האלה, ההיסטוריה נכתבת. בעוד עשרים שנה, אם תהיה אליפות אבל גם אם לא, נחזור לניצחונות האלה ולימים האלה. כמו שהדור שלנו מתגעגע לפישונט ושאלוי ואוחנה (כן, מה לעשות, גם לאבוקסיס), הדור הנוכחי ייזכר בערגה בשועה האלגנטי, באינו קשוח כמו יהלום, בירין לוי שחזר לעצמו, בעדי יונה - סופרסטאר ירושלמי, בירדן כהן השלוח כאיילה, בנאנא אנטווי וגונזאלס שאולי יהיו הפישונט ושאלוי הבאים.
ולברק יצחקי, שאחראי ללא מעט זכרונות יפים כשחקן ("ולעומת זאת"), והיום עושה את זה כמאמן - ומנהיג. פאק נוסטלגיה. היום את הזכרונות שלנו אנחנו שואבים מההווה. כמו שאמרתי פעם לחבר: אולי אין לנו אליפות, אבל יש לנו את הקלטת.
ומי זוכר את השלושער של מוזי נגד הפתח תקוואים בטדי? את גמר גביע הטוטו והניצחון על הפועל ת"א? והמשחק אתמול - עם שמינייה ראשונה מזה כמעט שלושים שנה? כל אחד מהם הוא משחק שאפשר לכתוב עליו ספר של רגשות.
התודעה של אוהדי בית"ר שנולדו בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים מעוצבת ע"י המוצר הנשכח המכונה "קלטת אליפות". היום כבר אין וידאו שאפשר להכניס אליו קלטת (גם אליפויות אין כל כך) - אבל הזכרונות עדיין חיים ביוטיוב. אליהם אנחנו הולכים ברגעים קצת יותר מבאסים - לשנים היפות ההן, לפישונט ושאלוי ואוחנה ואיציק זוהר, ליורם ארבל ולמונטאז` ההוא עם השיר "הפרח בגני". נוסטלגיה. כמה יפה היא.
אבל ברגעים האלה, ההיסטוריה נכתבת. בעוד עשרים שנה, אם תהיה אליפות אבל גם אם לא, נחזור לניצחונות האלה ולימים האלה. כמו שהדור שלנו מתגעגע לפישונט ושאלוי ואוחנה (כן, מה לעשות, גם לאבוקסיס), הדור הנוכחי ייזכר בערגה בשועה האלגנטי, באינו קשוח כמו יהלום, בירין לוי שחזר לעצמו, בעדי יונה - סופרסטאר ירושלמי, בירדן כהן השלוח כאיילה, בנאנא אנטווי וגונזאלס שאולי יהיו הפישונט ושאלוי הבאים.
ולברק יצחקי, שאחראי ללא מעט זכרונות יפים כשחקן ("ולעומת זאת"), והיום עושה את זה כמאמן - ומנהיג. פאק נוסטלגיה. היום את הזכרונות שלנו אנחנו שואבים מההווה. כמו שאמרתי פעם לחבר: אולי אין לנו אליפות, אבל יש לנו את הקלטת.
מצאתם טעות לשון?