פריצת העונה: עומר פרץ עשה צעד נוסף בהתפתחות כמאמן

1. מכבי ת"א. חולצות ה"רטרו" הם מנהג נפוץ בשנים האחרונות בכדורגל שלנו. מה עומד מאחוריהן? כנראה העובדה שבכל אוהד כדורגל יש משהו קצת נוסטלגי, שאנחנו אוהבים להתגעגע לדברים שקרו פעם - לילדות שלנו, שמחוברת מאוד לקבוצה שאהבנו. מדובר בתהליך של "בונדינג" בין הקבוצה לקהל שלה - תזכורת שלמרות שהקבוצה והמועדון השתכללו, הם לא שוכחים מאיפה הם באו, והם חלק מרצף היסטורי שבו יש לקבוצה עבר.

אבל יש מקרים שבהם מאחורי ה"רטרו" יש גם משמעות נוספת. ולדעתי, לא במקרה נבחרה דווקא עונת 2000/2001 לשחזור ההיסטורי של הימים האלה. זה לא רק הכרונולוגיה שמציינת 25 שנה לאותה עונה, ולא רק המחווה המרגשת (באמת) למני לוי. יש כאן מסר שנוגע למצב שבו מכבי ת"א נמצאת עכשיו - שמזכיר מאוד את העונה ההיא. לטוב ולרע.

כי גם העונה ההיא החלה בתוך משבר גדול - כמעט כאוטי - בתוך המועדון. במקרה של מכבי ההיא, זה היה הסכסוך הגדול בין המאמן שלמה שרף לכוכב אבי נמני. ומכבי ת"א סבלה שבועות ארוכים מהמשבר ההוא, אבל בסוף הצליחה לצאת ממנו - לכמה מהמשחקים הכי זכורים של אותו דור אוהדים במכבי ת"א. בסוף, את המשבר הגדול ההוא זוכרים פחות מאשר את הכדורגל הנהדר שמכבי ת"א הציגה בחלק האחרון של העונה, תחת ניר לוין.

ומה הנמשל? 25 שנה אחרי, שוב מכבי תל אביב נאלצה לחוות משבר זהות קשה. מלחמת כל בכל שכללה, כמובן, את המעמד של לאזטיץ` - אבל גם משבר התנהלותי מול האוהדים. ואולי עכשיו, דווקא עכשיו, מכבי ת"א מתחילה להראות סימני התאוששות מהמשבר הגדול והכאוטי ההוא. באביב 2001, זה נגמר בשביעייה על בית"ר, עשירייה מול ראשל"צ וגביע שריפא את הפצעים. האם העונה הזאת תשוחזר? נראה לי שזה המסר שמכבי ת"א רוצה להעביר, בין השורות: אפשר לצאת גם ממשברים גדולים. ואת זה הרגישו גם אחרי הטקס בפתיחה, כשהקבוצה של רוני דיילה עלתה על הדשא.

2. מכבי חיפה. בסוף, צריך להודות גם בטור מסוג זה - ההפסד של מכבי חיפה להפועל פ"ת היה מקרי. מכבי חיפה היתה טובה יותר ברמת המשחק, הרבה יותר קרובה לשערים והגיעה למצבי הבקעה רבים. אבל, בסופו של דבר, היא הפסידה להפועל פ"ת (אגב, 180 דקות שבהן היא לא מצליחה לקבוצה ממלאבס). אז איך זה קרה? נדמה לי שזה קשור יותר למצב מנטלי, ופחות לכדורגל גרידא.

כי מכבי חיפה, וזה הורגש מתחילת המשחק ובוודאי אחרי שהיא ספגה, היתה מאוד עצבנית. כן, אביעד שילוח גם תרם לזה במידת מה (בעיניהם) עם כמה החלטות נמהרות, אבל שוב סמי עופר הפך לפקעת עצבים - כל שריקה עוררה את חמת זעמו של הספסל בהובלת בכר, גם של השחקנים שכמעט התנפלו על שילוח (כולל דולב חזיזה, מי שחבש את סרט הקפטן). ובסופו של דבר, הלחץ שהיא חשבה להפעיל על השופטים כדי להרוויח את השריקה הבאה - בסוף הופעל נגד עצמה.

ומנגד, הפועל פ"ת של עומר פרץ באה בגישה אחרת לגמרי. בניגוד למכבי חיפה שהלחץ היה עליה, היא באה רגועה - אמנם לא שיחקה את הכדורגל ההרפתקני הרגיל שלה, אלא משהו יותר פרגמטי וסגור, אבל בעיקר שידרה ביטחון עצמי ושקט נפשי בפעולות שלה. גם בדקות האחרונות, היא לא נסחפה אלא ידעה להישאר מאחור, לנצל הופעה אדירה של עומר כץ (איזה שוער, רבאק) ו"לעקוץ" נקודות שעשויות להיות קריטיות במאבק על הפלייאוף. השקט הנפשי שהיה חסר למכבי חיפה, היה היתרון הגדול של הפועל פ"ת - בדרך, כנראה, לשישייה הראשונה.

3. סכנין. ולצד קבוצה שמתחילה לדמיין את עצמה בפלייאוף העליון, יש את מי שסופית לא תהיה שם - וזו בני סכנין. ודווקא עם תחילתו של עידן יוסי אבוקסיס, צריך לדבר על מה שהסעיר את הכדורגל בשבוע שעבר - והיא המאמן הקודם של סכנין, והדרך שבה הוא עזב. האקט הבריוני של אוהדי סכנין כלפי המאמן שלהם היה עוד רגע שפל (אחד מיני רבים) של המועדון, אבל זה היה הרגע שבו ההתנהלות הרעה שלו ממש חלחלה פנימה. ופגעה בקבוצה.

כי את הטלטלה המקצועית, הפעם, לא ייצרה ההנהלה בראשות אבו יונס - אלא אותם אוהדים, שגרמו נזק של ממש למועדון ולקבוצה. האקט האלים שלהם כלפי מימר, מאמן שהביא תוצאות טובות בסך הכל, לא רק עשה עוול למאמן טוב לכל הדעות - הוא גם פגע בתהליך המקצועי שנעשה בסכנין. הוא הכריח את עזיבתו של מאמן ושל צוות שלם, גרם לזה שהיא עלתה לסמי עופר עם צוות מאולתר (וחטפה 4:0), ועד שמונה כבר מאמן חדש, קשה היה לייצב את הספינה שוב (למרות התיקו).

וזו לא פעם ראשונה שהתנהלות אוהדים פוגעת במועדון שלהם. זה קרה גם במועדונים אחרים - מקרים שבהם התנהלות בלי שכל מובילה לקטסטרופה מקצועית. ומוסר ההשכל שסכנין למדה, כשהיא תצטרך להיאבק עכשיו בפלייאוף התחתון, במקום להרוויח סיכוי לשישייה ראשונה ולראש שקט - היא שיחס סלחני לאוהדים לא רק פוגע תדמיתית. לפעמים, הוא ממש עולה בנקודות.