שיעור בכימיה: האתגר הגדול של ברק בכר

1. מכבי חיפה. אחרי שלא שותף נגד מכבי תל אביב (פשוט כי לא היה שם את הקטע הזה של לשחק שתי מחציות), גיא מלמד ערך אתמול את הופעת הבכורה שלו במכבי חיפה. איך היה? קומסי, קומסה - כמו ששר סטפן לגר. מלמד לא ממש הצליח לבטא את עצמו - רק בעיטה אחת לשער, שהלכה מחוץ למסגרת - ושער שנפסל בנבדל מוצדק; זו כל התרומה שלו ב-68 הדקות שבהן היה על הדשא.

וזה קשור קשר הדוק לדינמיקה שאליה מלמד נכנס במכבי חיפה - כזו שבה יש חלוץ שהתרגל להיות "האלפא", וזהו מלך שערי הקבוצה דין דוד. בדקות הראשונות, דוד נראה כמי שלוקח את המשחק בכוח לעצמו - שלוש ההחמצות הראשונות שלו היו ממצבים שבהם הוא יכול היה לפרגן למלמד (זוכרים את אצילי ושועה?), אבל הוא ראה רק את השער. לרגעים מסוימים, מלמד ודין דוד לא נראו כמו שני חלוצים שאמורים לעבוד ביחד להצלחת הקבוצה - אלא כמעט בתור מתחרים, כל אחד על תואר מלך השערים של הליגה.

וזה האתגר המשמעותי ביותר שיש לברק בכר, אם הוא רוצה שמכבי חיפה תצליח. מאז שפרנטזדי פיירו עזב לא.א.ק אתונה, דין דוד התרגל להיות ה"תשע" האמיתי היחיד (עם כל הכבוד לעומר דהן). לדוד היה את הביטחון שלו, את המעמד שלו, ואת איזור הנוחות - שבמקרה היה גם רחבת ה-16. הכניסה של מלמד לתמונה בהכרח מערערת את המצב הזה, ובכר יהיה זה שיצטרך לבנות מחדש את הדרך שבה השניים האלה יוכלו לשחק ביחד. וזה עוד לפני שבכלל התחלנו לדבר על ריקרדיניו.

2. ב"ש. ואם בחיפה האתגר הוא חיבור, בבירת הנגב - האתגר הוא ניתוק. ניתוק מרעשים. ניתוק מהלחץ שמתחיל להתגבר עליה, כמי שרצה לאליפות. ההפסד שלה לריינה אינו טרגדיה (ספורטיבית), וכדאי מאוד לקחת אותו בפרופורציה הנכונה - רן קוז`וך בהחלט היה חותם על עוד רצף של 19 משחקים בכל המסגרות ללא הפסד, ואז במקרה להפסיד - בטח ליריב עיקש כמו מכבי בני ריינה.

ובכל זאת, הנה השיעור הכי חזק לגבי העונה הזו ומאבק האליפות הייחודי הזה: בפעם היחידה אחרי כ"כ הרבה זמן שב"ש מועדת, היא עלולה - בסוף השבוע הזה - לאבד את כל היתרון שצברה. בתרחיש הסביר שבו מכבי תל אביב מנצחת את בית"ר בשני ומקבלת ניצחון טכני (שמגיע לה) על מכבי חיפה בבית הדין ברביעי, אנחנו בשוויון מוחלט. 47-47. באר שבע בראש הטבלה רק בגלל הפרש שערים.