אליפויות וגביעים באים והולכים, במיוחד אם אתה משחק במכבי תל אביב, אבל משחקים כמו זה שהתרחש לפני 10 שנים לא יישכח לעולם. היה שם הכל. מאבק אליפות, הדרבי העירוני הלוהט ביותר, מהפך דרמטי ושחקן אחד שהפך בין רגע לאייקון צהוב. מי זוכר שהוא בכלל גדל בצד האדום של העיר.
מנעד רגשות כמו שחוו אוהדי מכבי ת"א והפועל ת"א באותו משחק לא יימחק מהזיכרון שלהם לעולם. היה שם שער יתרון צהוב, אחריו הגיע אדום לראדה פריצה ושוויון אדום. הפועל ת"א השלימה מהפך בפנדל בדקה ה-87, ונראה היה שזה גמור.
טל בן חיים, שנכנס באותה דקה, מיד סחט פנדל, זהבי השווה והספיק לבעוט עוד כדור אחד לעבר המסגרת עד הסיום. אותו כדור גם פגש את הראש והוביל לאחת התמונות הזכורות ביותר מאותה עונה - פאולו סוזה עוזב את הספסל ורץ כדי לחגוג עם השחקנים את אחד הניצחונות הגדולים בקריירה שלו.
"אחרי השווין אמרתי לבדש `תן לי עוד כדור אחד`", סיפר זהבי בדיעבד בסרט שערך על המשחק האתר הרשמי של מכבי ת"א. אמרתי רק שייתן לי פס טוב. הרגליים שלי היו גמורות. עשינו הרבה הגנה. ראיתי שקליימן לא בעמדה טובה, ואמרתי לעצמי `רק תמצא את הרחוק`. לא בעטתי חזק, אבל מדויק. מאותו רגע זה, בלקאאוט. היציע קרס. היו עוצמות מטורפות. תארים יגיעו.. דרבי כזה.. אני לא זוכר משהו כזה. אחרי הדרבי הזה זה היה כאילו נולדתי במכבי ת"א".
טל בן חיים החלוץ גם כן זוכר את אותו משחק כטקס חניכה שלו בצהוב: "אחרי ה-2:2, נרגעתי. חתמתי שהיום הזה ייגמר ככה. אחד הרגעים המשוגעים בקריירה שלי. היינו בשיגעון כמו אחרי גול, אבל שעה שלמה. זה היום שהתקבלתי. קיבלתי את החותמת הסופית.. אחרי היום הזה אתה יכול להגיד שאתה מכביסט".
והיה גם את הצד האדום. אלו היו תקופות אחרות עבור הפועל ת"א. אז זו היתה קבוצה שכיוונה לאליפות ובאותה עונה גם הגיע ניצחון 1:3 בדרבי בפלייאוף העליון. בחודש הבא יחול עשור לאותו משחק, הניצחון האדום האחרון בדרבי של ת"א. אותו 3:2 מטורף שנערך כמה שבועות קודם לכן היה הסמן לשינוי במטוטלת.
"בשנים האלה, הפועל הייתה טובה. זו לא היה קבוצה שבאה להתבזות", מספר לערוץ הספורט ישראל זגורי, שבישל את השוויון להפועל ת"א באותו משחק, "הבקענו יותר שערים ממכבי ת"א שלקחה אליפות. היינו מצוינים. זה לא הפועל של עכשיו, ששואלים כמה היא תספוג. שלטנו במשחק, החזקנו יותר בכדור. היינו בטוחים שהמשחק בידיים שלנו, ואז שתי טעויות לא מחויבות....".
"הכדור כבר הלך, הוא היה יוצא החוצה. לא הבנו למה עשינו עבירה", אומר זגורי על הפנדל מיד לאחר ה-1:2. "אחרי השוויון, חשבנו איך לעשות 2:3 ולנצח. הם עמדו מאחורה. דגני נתן כדור ארוך לצד השני.... פתאום חטיפה, ואז בדש דחף לזהבי עומק. הוא בעט דרדל`ה, הכדור עד עכשיו לא הגיע לשער. היינו בהלם טוטאלי, אף אחד לא דיבר בחדר ההלבשה. בגלל שהפסדנו להם. הכל היה שקט".
"היה לנו שחקנים מאוד טובים בחלק הקדמי", מוסיף שחקן הפועל ת"א באותה עונה, שמעון הרוש, "במהלך המשחק, הרגשתי שיחסית לדרבים האחרים היינו מאוד דומיננטיים ושלטנו במשחק. זה הדרבי היחיד שהרגשתי שמכבי ת"א באים ומחפשים להעביר את הזמן ולקחת את הנקודה בכוח. יותר חשבנו לתת את ה-3 מאשר שהם יבואו לגרד. אחרי הגול של דמארי חגגנו כאילו חזרנו למאבק של האליפות, ותוך 3 דקות אתה מוצא את עצמך בפיגור. גם אם מישהו רוצה לכתוב את התסריט הזה, לא היה מאמין".
"הרגשתי כמו באיירן ב-1:2 מול מנצ`סטר יונייטד ב-99`", המשיך הרוש, "אמרתי `איך זה יכול להיות? הזיה`. יש לי בלאקאאוט מה-3 דקות האלה, לא זוכר כלום, כאילו זה נעלם לי. אחרי השוויון התעסקנו בשופט, בעיקר אם היה פנדל. כל אחד התכנס בתוך עצמו והיה איזה ניתוק של אחד מהשני, דממה במגרש, ולא תקשרנו יותר מדי. אף אחד לא הרים או משהו, כולם היו בהלם".
