(צילום: אלן שיבר)
(צילום: אלן שיבר) | צילום: ספורט 5
במונחי הבחירות בארה"ב, זה "לנדסלייד". במונחי הבחירות בישראל, זה 45 מנדטים. יש נצחונות שהם לא עוד 3 נקודות, או עוד וי ברשימה. והערב (ראשון), למכבי חיפה היה אחד כזה: הירוקים, שממשיכים לנשוף בעורף של מכבי תל אביב, נתנו וואחד נשיפה עם קונצרט ו-0:4 על חשבונה של הפועל באר שבע ויוסי אבוקסיס. הפער בצמרת הצטמצם (שוב) לשש נקודות, אבל הירוקים נתנו הצהרה שגדולה יותר מעוד קרב צמרת.

יכול מאוד להיות שהעונה הזאת של מכבי חיפה לא תיגמר באליפות. אבל כבר ברור שהעונה הזו היא סטייטמנט: אחרי עשור שחון, שבו הירוקים היו שם נרדף למועדון שאבד עליו הכלח, חיפה חזרה ובגדול להיות רלוונטית, מעניינת ובעיקר מעוררת אהדה כמו בימים הגדולים. והערב, מול הבאר שבעים שלא הצליחו לתת פייט, זה היה עוד מפגן כדורגל נהדר לקבוצה של מרקו בלבול.

מונח "הגישושים" מלווה את הכדורגל הישראלי עוד מראשית ימיו: סמל לדקות ראשונות, בהן הקבוצות עוד מחפשות כיצד להיכנס למשחק. חיפה התעלמה ממנו, והתנפלה על היריבה שלה מהדקה הראשונה. כבר אחרי 18 דקות היא כבשה פעמיים, ולא נתנה שום מקום לספק בנוגע לשאלה מי תצא מנצחת מהעימות באצטדיון בנתניה. כמו פעם, הירוקים הבהירו: זה שלנו, ועשו את זה מהר מאוד.

כמעט ולא שמנו לב, אבל זה היה ערב ברוח הולנדית: לא מעט שחקנים על הדשא היו מארצם של וינסנט ושל אנה (ווילדסחוט ושרי בירוק, אקולטסה והאסלביינק בכחול שבד"כ הוא אדום), והכתומים שבירוק יצאו עם ידם על העליונה. זה ללא ספק היה "טוטאל פוטבול" של בלבול, שאולי כלפי חוץ לא מפגין רגשות או מוחצנות יתרה, אבל אי אפשר להתעלם מכמה שהמכונה שלו עובדת. ובסוף, גם למבחן התוצאה יש משמעות.

מנגד, ליוסי אבוקסיס יהיה חשבון נפש לא קטן. השחקנים שלו שוב הוכיחו שבכל הקשור למאבקי צמרת אמיתיים, כנראה שהם רחוקים מהקליבר הנ"ל. כמו שחיפה פתחה בסערה, כך גם ב"ש לא הצליחה להכות חזרה. למעט נקודות אור בודדות, דוגמת ז'וסווה, שנראה כמו היחיד שסיפק איזשהו סטייל או שאר רוח, זה בעיקר היה נוק אאוט מהדהד בקרב צמרת חשוב, רגע לפני משחק הגביע בו הקבוצות תיפגשנה בשנית בסמי עופר.

ייתכן וזה היה האיתות של אבוקסיס לחזור למוכר והאהוב, מבחינתו: שיטת ה-3-3-4, שהיתה מתאימה לברק בכר, כנראה לא עובדת עבור המאמן החדש שרגיל למערך אחר (ולקראת הסיום גם ניסה לחזור לשלושה בלמים, כשהכניס את לואי טאהא). את התוצאות, מבחינת המערך, סביר להניח שנראה ביום רביעי; אבל בהחלט ברור כי מבחינת יחסי הכוחות, לב"ש יהיה קשה לתת פייט אמיתי גם שם. מצד שני, זה הגביע; המפעל שבו אבוקסיס יודע לעשות ניסים (יובל אשכנזי, שחגג היום בצד הירוק, יודע זאת היטב), ואי אפשר יהיה לפסול את ב"ש לחלוטין כשזה המאמן שלה.

השנים הארוכות של מכבי חיפה מחוץ להישג היד של התארים, יצרו שם רעב גדול. רצון אמיתי לחזור ולשחק במגרש של הגדולים. רק אתמול, מכבי תל אביב עלתה על אותו מגרש ממש: האצטדיון בנתניה, שם פגשה את הקבוצה המקומית. היא ניצחה 0:1 שאמנם הבהיר את העוצמה שלה, אבל לא ממש הציגה כדורגל יפה. חיפה, מנגד, הרשימה הרבה יותר ובאופן כללי מספקת יותר ניצוצות. ספק אם זה יספיק לירוקים כדי להחזיר את האליפות אל הכרמל, אבל דבר אחד היא בהחלט החזירה: כוח הרתעה. וזה לא מעט, בטח כשזה נראה כמו הערב הזה בעיר היהלומים.