(ירדי יואמי)
(ירדי יואמי) | צילום: ספורט 5
כהן. נכנסת לחדר ההלבשה עם הגב (ירדי יואמי)
כהן. נכנסת לחדר ההלבשה עם הגב (ירדי יואמי) | צילום: ספורט 5

בעשור האחרון הפערים בין גברים לנשים מצטמצמים בצורה משמעותית. פער השכר עדיין קיים, אבל אם עד לא מזמן תעשיית הכדורגל והספורט הייתה נחלתם של הגברים בלבד, בשנים האחרונות החשיבה השתנתה והחשיבות של שילוב נשים רק הולכת וגודלת. לרגע יום האישה הבינלאומי, ערוץ הספורט מביא את סיפורן של כמה נשים מעוררות השראה שהשתלבו בענף.

אולי הן מקבלות פחות קרדיט מאלונה ברקת או רונית תירוש, אבל בחלקת האלוהים הקטנה שלהם, הן מחזיקות בתפקידי מפתח וזוכות להערכה רבה. תכירו: פיזיותרפיסטית הפועל כפ"ס דפנה כהן, דוברת הפועל ב"ש שירן אבוחצירה, שופטת הכדורגל מיתר שמש, מנהלת המחלקה הרפואית ההתאחדות לכדורגל מור דיאמנט וע. משנה למנכ"ל המנהלת ליאת גוילי. אתגרנו את החמש עם שאלות זהות על כדורגל ונשיות. הנה התשובות:

מי אני?
דפנה כהן: בת 30, פיזיותרפיסטית שהגיעה מרקע של מחול. בצבא הייתי מדריכת ירי וגם עבדתי בגן ילדים במשך שנים. כיום עובדת כפיזיותרפיסטית קבוצת הפועל כפ"ס כדורגל וגם עם מטופלים פרטיים. בשביל הנשמה, ממשיכה לרקוד ומתנדבת עם ניצולי שואה.

שירן אבוחצירה: בת 27, נשואה לדור וילידת העיר באר שבע. בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת בן גוריון בכלכלה ותקשורת ובימים אלו לקראת סיום התואר השני בתקשורת. קצינה במילואים בדובר צה"ל ובשעות הפנאי מתנדבת בעמותת מסל"ן. במקביל, חונכת סטודנטים לתקשורת.

מיתר שמש: אני במקור מישוב קהילתי בשם "גבעת אלה" בעמק יזרעאל. למדתי בתיכון ויצ"ו נהלל במגמת מנהיגות וחינוך גופני. חשוב לי להדגיש שאני מגיעה ממשפחה שמבחינתי היא "ארץ ישראל היפה" משפחה פטריוטית, ציונית שתרומה ועשייה למען המדינה והחברה.  מגיל צעיר אהבתי מאוד ספורט ושיחקתי בערך בכל ענף שאפשר לחשוב עליו. אבל הענף היחיד ששרדתי בו מגיל צעיר זה הכדורגל. שיחקתי כדורגל בקבוצות שונות בצפון עד גיל 12 – וכאשר לא ניתן היה עוד לשחק בקבוצת בנים ובנות כקבוצה מעורבת, נאלצתי להפסיק להיות שחקנית פעילה. בכובע השני שלי שהוא בעצם הראשון – אני קצינה בצה"ל בשירות קבע. משרתת כיום כקצינת כושר קרבי של חטיבת 'כפיר'. את דרכי התחלתי כמדריכת כושר וביצעתי מספר תפקידים בתחום הכושר הקרבי בצבא ומספר תפקידי פיקוד מתקדמים  בבה"ד 1 – ביה"ס לקצינים, שם הייתי מפקדת צוות ומפקדת פלוגה. כיום, מסיימת את לימודי התואר הראשון בפסיכולוגיה וחינוך ועתידה להתחיל לימודי תואר שני באוקטובר הקרוב.

מור דיאמנט: בת 30, ספורטתרפיסטית, מאמנת כושר ובעלת תואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בניהול מוסדות ספורט ובריאות.

ליאת גוילי: אמא לשני בנים שהם אהבת חיי, רם ודור. בעלת תואר בתקשורת וניהול. קרייריסטית ושאפתנית בכל רמ"ח איברי. אני אישה שחיה בעולם של גברים ועדיין נשארת נשית, רכה ונאמנה לעצמי למרות כל הקשיים. שוברת כללים שנבנו מתוך סטיגמה על עולם של גברים בכדורגל. קבלת האחר זה משהו שזורם אצלי בדם ותמיד תמצא אותי במקום בו אני יכולה לתת מעצמי ולסייע למען האחר והשונה.

איך הגעת לתפקיד?
כהן: אף פעם לא דמיינתי שאהיה זו שרצה עם התיק לתוך הדשא. אמא שלי לפעמים מקליטה משחקים רק כדי לראות אותי נכנסת למגרש. במהלך הלימודים התחברתי מאוד לתחום השיקום של פגועי חוט שדרה וגם לתחומים אחרים בעולם הפיזיותרפיה. במסגרת הסטאז' של התואר באוניברסיטת ת"א בחרתי להגיע וללמוד מהפיזיותרפיסט של מועדון הפועל כפ"ס בזמנו (טל אופין). במשך כמה שבועות התרוצצתי סביבו במועדון והמטרתי עליו שאלות רבות. לשמחתי, הגישה שלו הייתה - ללמוד תוך כדי עבודה. הוא איפשר לי לעבוד ולטפל בשחקנים, ביחד איתו ובהשגחתו. זמן קצר לאחר מכן, הוא סיים את עבודתו במועדון ופתח קליניקה פרטית ואז קיבלתי את הטלפון ממנכ"ל הפועל כפ"ס. הופתעתי, התרגשתי, וכך בעצם התגלגלתי לעולם הזה. כיום אני יכולה לומר שבזכות הריקוד, יש לי חיבור עמוק מאוד לתחום הספורט ולשחקנים. אני מבינה את אורח החיים שלהם, את המחויבות למקצוע ואת משמעות הפציעות עבורם.

אבוחצירה: שירתתי כחמש שנים בדובר צה"ל בתפקידים שונים: דוברת חילות שונים בזרוע היבשה, עוזרת דוברת חיל הים, מנהלת מדור ניו מדיה ועורכת ביטאון, דוברת קרית ההדרכה בנגב ודוברת אגף התקשוב והסייבר. בשנה האחרונה לשירותי בצבא התחלתי מסלול מצטיינים ואת לימודיי לתואר הראשון בכלכלה ותקשורת. הרגשתי תוך כדי השנה הזו תחושת מיצוי מהשירות המאתגר והמטורף שהיה לי בדובר צה"ל ובמקביל גם מאוד התגעגעתי לבאר שבע, לאור העובדה שבשנותיי בצבא רוב החיים שלי התנהלו במרכז ולשם עברתי. זו הייתה נקודת הכרעה מבחינתי - להמשיך לקריירה צבאית ולקבל החלטה שאני מעבירה את מרכז החיים שלי לתל אביב או לקחת פסק זמן מהעשייה התקשורתית, להחזיר קצת ללב ולנפש באר שבע ולהתרכז בלימודים. אחרי הרבה שכנועים להישאר בצבא, החלטתי בלב כבד להשתחרר. חצי שנה של לימודים בלבד הספיקה לי כדי להבין שמשעמם לי בלי האקשן התקשורתי ובמקביל פורסמה המשרה בהפועל באר שבע. ידעתי שבאותה הנקודה זה מה שאני צריכה לנפש. הגעתי לראיון עבודה ומאז המועדון הוא הבית שלי - פיזית ונפשית כבר למעלה משלוש שנים.

שמש: כל חיי אהבתי את ענף הכדורגל ובעיקר "דאגתי" ביחד עם אבי לשבור כל חלק אפשרי בבית, שהרי שיחקתי כדורגל בתוך הבית... ולא רק במגרשי הספורט. כשהייתי בת 16 חבר של אבי לעבודה, שהיה אז שופט בינלאומי בכיר, הציע לאבא שלי להביא אותי לקורס שופטים וכך היה. נכנסתי לקורס והתאהבתי שוב. מאז ועד היום אני שופטת כבר 13 עונות, מליגת ילדים עד לליגה הלאומית בעונה זו.

דיאמנט: כנערה, שיחקתי כדורסל מקצועני ונפצעתי לא מעט. לצערי, אפילו זכיתי לעבור ניתוח ברך וכך התחלתי להתעניין בעולמות השיקום. כשהייתי לקראת סיום השירות הצבאי חיפשתי הכשרה שאוכל לשלב יחד עם האימונים בקבוצת הכדורסל והגעתי ללימודי מאמנת חדר כושר. התאהבתי בעבודה וזנחתי לטובת התחום את ענף הכדורסל. נכנסתי לעבוד ברשת הולמס פלייס כמאמנת אישית. הרצון לעשות הכשרה בתחום השיקום היה שם תמיד ובמהלך עבודתי עם לקוחות בחדר הכושר התעורר הצורך במתן מענה מקצועי-שיקומי ללקוחות. משם הגעתי ללימודי הספורט תרפיה. לאחר 5 שנים של עבודה צמודה עם לקוחות רבים בחדר הכושר, ניתנה לי ההזדמנות להיות המנהלת המקצועית של הולמס פלייס עזריאלי, אז אחד מסניפי הדגל הבולטים והמפוארים של הרשת. שימשתי כאישה הראשונה שהייתה מנהלת מקצועית בסניף. נחשפתי לעולמות הניהול והתחלתי ברופין את לימודי בתואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות בניהול מוסדות ספורט ובריאות. בסיום התואר חיפשתי תפקיד ניהולי שישאיר אותי עם אוריינטציה מקצועית לידע שלי כספורט תרפיסטית וכמובן שלא רציתי לעזוב את הספורט. כך הגעתי להתאחדות לכדורגל.

גוילי: לפני 13.5 שנים הגעתי לענף "בטעות". התחלתי את דרכי בהתאחדות לכדורגל באגף הנוער יחד עם אמיר נבון, לאחר מכן עברתי לאגף השיווק (שעד אז כלל לא היה קיים בהתאחדות), נגעתי גם באגף המשפטי ולקינוח מצאתי את עצמי באגף הליגות המקצועניות שהוא הלב עד היום. צברתי הרבה ניסיון ואני שמחה על כך. כשהקימו את המנהלת לפני 5 שנים, עברו הליגות המקצועניות לחסות המנהלת. הידע, הכלים והניסיון אשר היו ברשותנו הובילו את המנהל שלי ניר ינקלביץ להחליט כי אנו נמשיך יחד את העשייה המשותפת והנה אנחנו פה עד היום.

גווילי.
גווילי. "הענף מלא בטסטוסטרון" | צילום: ספורט 5

מה צריך לקרות כדי שנראה בתעשייה יחס זהה לגברים ונשים?
כהן: עד שלא יעסיקו נשים בתפקידים כאלו ואחרים בתעשייה, לא ידעו מה הן שוות ומה יש להן לתת. כשמדובר באישה מקצוענית שטובה במה שהיא עושה, אין סיבה לפסול או לחשוש מזה שהיא אישה. כדי שיהיה יחס שווה לגברים ונשים בתעשייה, צריך פשוט להעסיק יותר נשים בתעשייה. אם אישה טובה במקצועה, הגיוני וחשוב שתיבחר לתפקיד. אין סיבה לפסול נשים על הסף (ויש הרבה מקומות שעושים את זה). צריך פשוט לקחת את מי שיותר מתאים ויותר טוב במקצועו, בלי הבדל מין. אז מה אם אני היחידה שמתאפרת לפני שיוצאים למשחק?

אבוחצירה: להבין שנשים יכולות הכל ולתת להן השראה מילדות. האמת שבורכתי וכל מקום שהייתי בו עד היום היה ארגון שנוהל על ידי נשים או שהיה בו רוב נשי. אני לא אוהבת להסתכל על חלוקה של גברים - נשים כי אני חושבת שמה שאתה מאמין בו משליך על העשייה שלך. יש היום נשים בכל כך הרבה עמדות מפתח בחברה שלנו והאמת שבתקשורת בפרט, כך שאני באופן אישי מאמינה שהכל עניין של יכולות ורצון. מילדות ועד היום הקיפו ומקיפות אותי נשים חזקות שלימדו אותי שתשוקה אמיתית מאפשרת הכל.

שמש: אין בכלל ספק שעל מנת שנוכל לראות כאן יחס זהה בין גברים לנשים בתחום הכדורגל, צריך קודם כל לשנות משהו בתרבות שלנו, שכדורגל הוא לא משחק ששייך רק לגברים. חשוב שכבר בגיל הגן ובית הספר היסודי יהיה שיח על הנושא שאין תחום ששייך רק לבנים ותחום ששייך רק לבנות. לתת דגש שכל מה שבן יכול לעשות גם בת יכולה וההפך, צריך לחלום ולהגשים ולא לוותר. עלינו ליצור שינוי תודעתי בחברה ולתת יותר חשיפה לספורט הנשי במקביל לספורט הגברי ולחשוף את נושא הכדורגל  לכלל האוכלוסייה הצעירה ולא רק לבנים. מיותר לציין שבאיגוד השופטים, הרוב הוא גברי וצריך אופי מאוד מיוחד כדי להיות אישה אחת בין מאות גברים, אך אני יכולה לומר שאני לא מרגישה לרגע אחד שונה מבין כל השופטים בדרישות אותם אני נדרשת לבצע. לכן, אין ספק שבאיגוד אני בהחלט מרגישה שישנו שוויון, לפחות בדרישות ואם את טובה את מתקדמת – ללא התייחסות מיוחדת להיותך אישה בעולם גברי.

דיאמנט: אני חושבת שהתעשייה מקבלת עם הזמן יותר נשים לתפקידי מפתח. לצערנו, עולמות הספורט עדיין נרתעים ומרתיעים נשים. תפקידי מפתח בעולמות הספורט דורשים לא מעט התמודדות עם אגו גברי וכוחניות, שבאה באופן טבעי עם התחרויות והאדרנלין שזורם בדם. לטעמי, זה רק עניין של זמן עד שהמוסכמות ישתנו, הן מצד נשים שצריכות להעז והן מצד המעסיקים שצריכים לתת הזדמנות.

גוילי: שאלה מתחכמת. הענף שלנו קשוח ומלא בטסטוסטרון. נשים היום חזקות לא פחות מגברים (אם לא יותר בחלק מהמקרים). שינוי תפיסתי זה תהליך. כבר היום אפשר לראות שחל שינוי כלשהו בענף ונשים כבר אוחזות בעמדות מפתח ומובילות תהליכים ופרויקטים סופר מקצועיים. בגדול, על מנת להביא לשינוי של ממש חייבים לתת יותר ביטוי ולשקף את פועלן העצום של הנשים בענף.

שירן אבוחצירה.
שירן אבוחצירה. "אנשים מחמיאים מדי כשאני מדברת על מקום העבודה שלי" | צילום: ספורט 5

האם יש דברים שנשים מנהלות שונה? האם יש דבר כזה סגנון ניהול נשי?
כהן: בטח. מדי פעם אני רוצה לקשט את חדר הטיפולים עם פרחים, אבל אני יודעת שהשחקנים "ירדו" עליי. באופן עקרוני, לכל אדם יש סגנון ניהול משלו. אך בכל זאת קיימים הבדלים בין גברים לנשים בעולם הכדורגל,  שהוא עולם מלא באדרנלין וטסטוסטרון. בדרך כלל נשים נתפסות כרגשניות יותר מגברים, אך כשמדובר בכדורגל- מתהפכות היוצרות. כל מי שיגיע לצפות במשחק, מהספסל או מהיציע, יבין על מה אני מדברת. בתחום הזה, הנשים הן השקולות והיציבות יותר, וכך יכולות לפעול בצורה מקצועית בלבד, מבלי לערב את הרגשות הסוערים. נשים הן חלק חשוב בעיניי במועדון כדורגל.

אבוחצירה: לא יודעת אם שוני אבל אני כן חושבת שיש לנשים יתרון יחסי בכל מה שקשור לדרך בעשייה ולהתייחסות לכוח האדם. אני חווה את זה בעיקר בשיחות עם אלונה ובשיחות עם אמא שלי, שמנהלת עובדים במשך שנים בעצמה. נשים מסתכלות בצורה מאד חכמה רגשית על האנשים בארגון, הדאגה לפרט והיכולת לקלוט את הדברים שהעובד לא אומר. אלונה מנהלת את המועדון כמו משפחה, שחשוב שיהיו בה ערכים וחשוב שכולם ירגישו בנוח ויצרו מרחב מכבד ופורה. היכולת ליצור תחושה כזו שעוברת לעובדים שלך מניעה אותם אחרת לפעולה, בצורה יותר מחוייבת ועם יותר אמונה. זה יוצר הסתכלות שהיא אחרת גם על המשימה וגם על הקולגות, שהם ממש כמו אחים.

שמש: אני מאמינה שיש דברים שנשים מנהלות שונה כי מטבען נשים שונות מגברים בתכונות פנימיות. בתחום השיפוט אני בהחלט חושבת שישנו סגנון ניהול שהוא טיפה שונה כי הוא מנוהל ע"י אישה. שיח של שחקן עם שופט או של שחקן עם שופטת יכול להיות שונה בגישה, בשקט הפנימי שאני מביאה איתי, יש סבירות שאני אפעל להוביל משחק רגוע, נעים  – אני אוכל בהחלט לייצר יותר שקט במשחק. אין ספק שכדורגל הוא תחום מאוד אמוציונלי ולכן אם את יודעת להיות פסיכולוגית במגרש ולדעת למשוך את השחקנים אליך – את תצליחי לנהל את המשחק בצורה טובה יותר ולהביא את האישיות שלך לידי ביטוי במגרש.

דיאמנט: סגנונות ניהול נחלקים לסוגי מנהלים שונים ואני חושבת שיש את כלל הגוונים בנשים כפי שיש אצל גברים. לכל אישה יש סגנון ניהול שונה. הנטייה היא לחשוב שיש פחות אגו ויותר תכונות אימהיות בניהול אצל נשים, אך לדעתי ככל שיהיו יותר נשים גם זה יטשטש עם הזמן.

גוילי: נשים מנהלות שונה בדיוק כשם שנשים וגברים בהגדרתם הם עולמות שונים. לא הייתי מגדירה זאת "כסגנון ניהול נשי" מהסיבה הפשוטה שאני לא מאמינה בזה. זה מאוד אינדיבידואלי בין אדם לאדם ולא קשור למגדר.  לרוב, אצל אישה תמצא לצד כל ההיבטים המקצועיים גם אינטלגנציה רגשית גבוהה ויכולת הבנה עמוקה ורחבה של המפה לצד יצירתיות ופיקחות.

שמש.
שמש. "ענף הכדורגל עדיין שייך באופן כמעט מוחלט לגברים" (מושיק אושרי) | צילום: ספורט 5

האם ענף הכדורגל פתוח לנשים כמו גברים?
כהן: ממש לא. יש מועדוני כדורגל בארץ שמחפשים פיזיותרפיסט לקבוצה, שבהכרח חייב להיות גבר. אני מניחה שכך זה כמעט בכל המועדונים. אצלנו בהפועל כפ"ס יש מנהלת חשבונות, מנהלת אירוע וצלמת שהן נשים, וזה נחמד. אבל זה עדיין עולם כמעט מוחלט של גברים.

אבוחצירה: אני יכולה להגיד שהרבה פעמים אני מרגישה שאנשים מחמיאים מידי או תופסים את זה בצורה מיוחדת כשאני מדברת על מקום העבודה שלי, אבל האמת היא שבכל קמפיין אירופאי שעשיתי עם הקבוצה בשנים האחרונות פגשתי נשים בדרגים גבוהים באופ"א, מנהלות קבוצה של מועדונים גדולים ודוברות כמובן.

שמש: לצערי אני חושבת שאם מסתכלים על התמונה הכללית, ענף הכדורגל עדיין שייך באופן כמעט מוחלט לגברים. אם זה בנושא תקציבים, אם זה בנושא סיקור ואם זה בכמות הקבוצות שמשחקות כדורגל מגיל ילדים לעומת כמות קבוצות הכדורגל שיש לבנות בגיל צעיר ובכלל. מהמקום האישי שלי, לגבי השיפוט, אני יכולה להגיד בלב שלם שהיום השיפוט פתוח לנשים בדיוק כמו לגברים. יו"ר האיגוד – רונית תירוש מאוד רוצה לקדם נשים בתחום השיפוט ולכן האיגוד עושה את כל המאמצים להביא כמה שיותר נשים לתוך המערכת. אין לי ספק ששופטת מתחילה תקבל היום את אותה ההזדמנות בדיוק כמו שופט גבר שיתחיל לשפוט. האיגוד צמא מאוד לנשים ומעודד אותן להצטרף. מאמינה שבעוד מספר שנים נראה נשים רבות  בתוך עולם השיפוט ואשה שופטת תיתפס כמשהו שבשגרה.

דיאמנט: עדיין לא, אבל המגמה ברורה. יותר ויותר נשים מצטרפות לענף והופכות לחלק טבעי מהנוף. בהתאחדות לכדורגל יש לא מעט נשים בעמדות ניהול בכירות ואני שמחה להיות חלק מגוף שעבורו הדבר טבעי לגמרי.

גוילי: לשמחתי, היום אפשר להגיד שהענף מתפתח ואנחנו רואים יותר ויותר נשים שמשתלבות בעולם הכדורגל. אולם, עדיין לא זכינו לראות מאמנת כדורגל בכירה על הקווים אבל גם זה יגיע. הכיוון הוא נכון, יש הרבה יותר הכרה והערכה לעבודתן ושילובן של נשים בענף. כולי תקווה שנפרוץ את הגבולות גם בענף הכדורגל.

דיאמנט.
דיאמנט. "עדיין יש פערים" (צילום: פרטי) | צילום: ספורט 5

מה היית אומרת לבחורה צעירה שרוצה להיכנס למקצוע?
כהן: שתתחיל להתאמן בלהסיט מבט כשהיא חולפת ליד חדר ההלבשה. אגיד לה שאם זה מה שהיא רוצה, ניתן להתמודד עם זה בקלות. אחרי הכל, גברים זה עם כיפי, עם הרבה הומור והעבודה המקצועית נשארת מקצועית כבכל מקום אחר. פיזיותרפיסט גבר יכול לטפל בקבוצת נשים, וכך גם להיפך. השחקנים יכולים לדבר איתי על הכל ברמה הרפואית, ובסופו של דבר הם המטופלים שלי. אנשים נוטים לחשוב שטיפול של אישה בגבר יכול להיות מביך, אך אני מטפלת בגוף ולא משנה אם הוא גבר או אישה. כמו כן, כל אישה יכולה לקבוע את הרגלי העבודה כך שיתאימו לה. לדוגמה: המנהג הקבוע שלי זה להיכנס לחדר ההלבשה בהליכה לאחור. יש פעמים שהשחקנים צועקים: "כולם ערומים, כולם ערומים!" בעוד שבעצם כולם לבושים ואני סתם עומדת ומדברת עם הגב אליהם. הומור, כבר אמרנו?

אבוחצירה: דעי במה את טובה ובמה פחות. הרגישי תמיד בנוח להתייעץ עם אנשים וללמוד מכל אחד ועם זאת עמדי על שלך ואל תתני לאנשים להסיט אותך מהדרך בה את מאמינה. זכרי תמיד את הערכים שליוו אותך בתחילת הדרך, כדי שיהיו לך מצפן להמשך. הדרך היא אותה דרך, זו את שמשתדרגת בתוכה.

שמש: וואו! את אפילו לא יכולה להבין איזה תחום מדהים זה וכמה חלומות את יכולה להגשים בעזרתו. לכל ילדה שאוהבת את הענף, הייתי ממליצה להגיע ולנסות עולם חדש שכולל בתוכו אתגרים לא מעטים שתורמים להתפתחות האישית, לפיתוח המנהיגות, להיות שותפה לנשים פורצות דרך המובילות לשוויון הזדמנויות, מאפשרת היכרות עם אנשים חדשים ופיתוח חברויות לכל החיים. מי שתחלום, תעבוד קשה ותאמין בעצמה – תוכל להגיע לשפוט ברמות הגבוהות בארץ ובחו"ל, לראות עולם, לחיות את עולם הכדורגל מזוויות רבות ומגוונות. ללא ספק, מי שתכנס לתוך העולם הזה תתאהב בתחום ולא תהיה מוכנה לצאת ממנו. איגוד השופטים רוצה אותך, צריך אותך ובעיקר מאמין שמי שטוב – מתקדם ללא הבדל של דת, גזע או מין.

דיאמנט: להעז. מי שיש לה יכולת ורצון, יכולה להשתלב בכל עמדה.

גוילי: אני יכולה לכתוב על זה מגילה. הייתי אומרת לה שהיא עומדת להכנס לעולם קשוח ומלא אגו, יותר נכון מפוצץ. להכנס לעולם הכדורגל זה חיידק וזה מדבק – ברגע שנכנסת זה בדם. העבודה בענף היא קשה. בשביל להיות בעולם הזה את חייבת להיות סופר חזקה ואסרטיבית – אין דרך אחרת. את חייבת לעמוד על שלך, להיות הכי מקצועית שיש, להפגין ידע ומחויבות. עבודה בענף שלנו היא לא סטנדרטית, אתה לא מגיע לעבודה ב-08:00 ומסיים ב – 17:00 ושם זה נגמר, ממש לא. זה 24/7, זה להיות זמינה כל הזמן להתרחשויות, לשריפות שצריך לכבות, לתת מענה בכל זמן נתון ובקיצור לדעת שזו עבודה דורשת ואמוציונלית.

האם הרגשת אי פעם יחס שונה שלא היו נותנים לגבר?
כהן: האמת שבתחילת הדרך הרגשתי שמכבדים אותי יותר בקרב האוהדים. שמחתי שלא מקללים אותי כי אני אישה. אבל לאחרונה גם בזה אני זוכה ליחס שווה וחוטפת קללות כמו כולם. בקרב השחקנים, הם מכבדים אותי יותר ממה שציפיתי, וזה דבר שתמיד נעים לגלות. הדבר שהכי מפריע לי, כל פעם מחדש, זה שאני לא יכולה לחגוג איתם מספיק בזמן ניצחונות. כי עם המוסיקה והשמחה והשירים, גם בגדים ומגבות מתחילים להתעופף באוויר.

אבוחצירה: כשהייתי בתיכון זכיתי באיזו תחרות פיסיקה ארצית. כשתיאמו איתי לגבי הפרס, אני זוכרת שממש הופתעו שאני בחורה. אמרו לי משהו בסגנון "וואו איזה לא צפוי זה. ממש כל הכבוד לך, זה לא מובן מאליו" ואני זוכרת שכל מה שחשבתי עליו באותו הרגע זה למה זה צריך להיות לא מובן מאליו? ברור שלא הייתה שום כוונה רעה, אבל זה ממש הרגיז אותי כי בחיים לא היו מתפלאים אם זה היה בן. מאז לא זכור לי איזה יחס שונה בגלל המגדר.

שמש: לצערי, העולם הזה הוא עדיין מאוד גברי ולכן לאורך כל שנותיי כשופטת, הרגשתי לא פעם תחושות של יחס שונה מצד אוהדים וקבוצות אשר מתמקדים בהיותי אישה ולאו דווקא ביכולותיי כשופטת. אני יכולה לומר שככל שעליתי בליגות במהלך השנים והפכתי להיות מוכרת יותר מבחינה מקצועית, הן בתוך הארגון והן בקרב האוהדים, דבר זה הלך והתמעט. היום אני יכולה לומר שבארגון כבר יש פרגון ורצון לקדם נשים ובמגרשים  ישנם מקרים בודדים, ממש בשולים שמתייחסים להיותי אישה ולא ליכולות השיפוט שלי. המסר החשוב שאני חושבת שנכון להעביר הוא ששופט או שופטת הם בני אדם וכולם יכולים לטעות בשיפוט, אך הטעות לא נובעת מהיותי אישה אלא, כי אני בנאדם ואני יכולה לטעות.

דיאמנט: אין ספק, כי עדיין ישנם פערים שלא יסגרו ביום אחד ולכן עדיין ישנן סיטואציות בהן הפער מורגש. זה בעיקר מתבטא בהיבט המספרי, כאשר בישיבות מקצועיות או בכנסים אני לא פעם אישה יחידה בין חבורת גברים. ייאמר לזכותם, היחס כלפי תמיד מקצועי וענייני.

גוילי: כמו שאמרתי קודם, הענף שלנו מפוצץ אגו וטסטוסטרון ולכן הכי חשוב זה להיות אישה מודעת וסופר חזקה כדי להדוף את הדברים האלה. גבר צריך לדעת לכבד ולהעריך נשים ותאמינו לי שיש הרבה על מה.