הסרט הזה מוכר לכולם. מכבי תל אביב כובשת בבלומפילד ואז מתחיל המופע: שירים ברמקולים והכרוז, שי סידי, נכנס לאקסטזה ומכריז על השער כמו שרק הוא יודע. האיש שמשתגע על המיקרופון כבר הפך לדמות מוכרת בספורט הישראלי, ועדיין, לחלק מהאוהדים הצהובים פשוט נמאס. שמעתי שלא כולם מתחברים להכרזות השערים שלי, אז הפסקתי עם החרוזים, אמר סידי בשיחה עם ערוץ הספורט. סיימתי עם הדברים האלה, אני מכריז רק על שער ותוצאה, הוא הבהיר. האמנם? כבר במשחק הבית האחרון מול עירוני קש, קריאות 'סידי מת' נשמעו אצל חלק מאוהדי מכבי והנושא הפך להיות מדובר בבלומפילד. האוהדים המוחים מרגישים שסידי מגיע למופע יחיד, תופס להם את המקום והורס את האותנטיות של חגיגת השער. זה בא לידי ביטוי בהכרזות שערים ארוכות ושירים מחרישי אוזניים אחרי גולים. התפלאתי לשמוע את הקהל קורא נגדי במשחק האחרון, המשיך הכרוז, שמחזיק את המיקרופון גם אצל האחות מהכדורסל. זה התחיל לפני שנה עם ארגון האוהדים 'מכבי פנאטיקס', אבל כבר דיברתי איתם ופתאום הם קיללו אותי. שמעתי קריאות 'סידי מת' וזה מאוד חרה לי, אוהד מכבי לא מקלל אוהד מכבי. לא מגיע לי לשמוע את הדבר הזה בתור מישהו שמקדיש את חייו למועדון. עם זאת, אני משתדל לקחת את הדברים בחיוך. עכשיו לפחות יש לי שיר. ומה לגבי הפוקוס שהוא מושך מהקהל? חבל לי שהם מרגישים ככה, שאני לוקח להם את המקום והתהילה. זו לא המטרה שלי, אני נותן להם זמן לשיר ולחגוג ורק אז מכריז על השער. הפרסום שלי ככרוז בכיר בליגה לא אמור לפגוע בהם. כמו כן, סידי התנער מאחריות בסוגיית השירים: רואים אותי כפנים של ההנהלה ושל מכבי תא אז אני סופג את רוב האש. השירים אחרי השערים זו לא אחריות שלי, אלא רק של המועדון, שמתעקש להמשיך עם זה. הקהל הוא חלק חשוב ממכבי. אשמח להיות הצינור שלו להנהלה ולהיפגש עם חברי הארגון. בגדול, אמרו לי 'חלאס עם החרוזים' וקיבלתי את זה.
