sportFive1006725
צילום: ספורט 5
כדאי להתחיל ללמוד במקביל לכדורגל, הטיפ של אפק
כדאי להתחיל ללמוד במקביל לכדורגל, הטיפ של אפק | צילום: ספורט 5

בימים שבהם אנשים מאבדים את פרנסתם, הכלכלה קורסת והפחד להידבק בקורונה משתק מדינה שלמה, ישנם לא מעטים שלא מבינים את "הניתוק" של הכדורגלנים הישראלים, שלא מוכנים לקיצוץ דרסטי בשכרם. הם תוהים כיצד שחקנים שמקבלים עשרות אלפי שקלים בחודש במשך שנים, לא מוכנים לקצץ או אולי אפילו לצאת לחופשה ללא תשלום, בזמן שמאות אלפים מסביבם הופכים מובטלים. אני אנסה להסביר - כי זר לא יבין זאת.

ובכן, מי שלא גדל בתוך אותה בועה, של סביבה שמקרקרת סביבך כל היום מגיל צעיר כדי שתהפוך לכדורגלן מצליח, מפורסם, עשיר ומלא תהילה, לא יכול להבין את ההלם הזה. זו סביבה שדואגת לך במשך שנים שתאכל, תישן ותנוח כמו שצריך. שמסדרת לך המון הטבות בחינם, כמו לדלג לראש התור כמעט בכל עניין. כזו שמנפחת את האגו כל יום מחדש. כזו שדואגת לקשרים עם אנשי מפתח, בהמון תחומי חיים.

העץ גדל עקום כי הסביבה מגדלת אותו עקום. זה מתחיל כמובן מההורים, עובר דרך הסוכנים ונמשך כל הזמן הודות לפמליה הקרובה שתמיד מלווה. השחקנים חיים בתוך עולם מקביל כמעט לחלוטין ביחס לחיי היום-יום של אחרים. המירוץ להרוויח כסף ותהילה עד גיל 35 הוא כל עולמם כי אף אחד מהם לא יודע מה יהיה אחרי הפרישה. לכן, עבור הכדורגלנים המשבר הנוכחי הוא בלתי נתפש. האפשרות שהם-הם ייאלצו לחתום בלשכת התעסוקה או להרוויח שכר מינימום ללא חוזה מובטח קדימה היא טלטול נפשי וכלכלי שאנשים מבחוץ לא יכולים להבין. גם אם לכל מי שבחוץ זה נראה פינוק או ניתוק.

על כל פנים, המשבר כבר כאן וכעת צריך למצוא פתרונות. לדעתי, הרעיון של חלק מהשחקנים להתאגד נגד בעלי הקבוצות לא יכול להצליח, כיוון שמעולם לא הייתה סולידריות אמיתית פה בין שחקני הליגה, כמו שגם אין אכפתיות אמיתית בין המאמנים. מדברים המון, אבל ברגע שיתאפשר כל אחד יחכה לתפוס את מקומו של האחר. כמו זאבים. גם אם זה יפגע לאורך זמן בתנאי העבודה שלהם וביחס של הבעלים אליהם.

המאמנים צריכים להתאגד לכדי ארגון חזק
המאמנים צריכים להתאגד לכדי ארגון חזק | צילום: ספורט 5

כאחד שעבר את כל התהליכים האלה באופן אישי ולא היה פטור מאותם גינונים במהלך הקריירה, אני חושב שזו תקופה ששחקני הכדורגל צריכים להעריך מחדש את העולם שלהם. להתאגד באופן אמיתי ופומבי, תחת ארגון שחקנים חזק, שכבר קיים, ולתת לו כוח עם שורת החלטות אמיצות. לא להמשיך להתחבא כשנוח ונעים, ולהתעורר רק כשהמצוקה היא אישית.

זה צריך להתחיל בזה שנציגים של כל הקבוצות הגדולות יחתמו על כך שהם ילוו כל החלטה של הארגון גם בהמשך. לא רק עכשיו. ולהימשך בזה שהקיצוץ הנוכחי בשכר יבוצע עד טווח מסוים, שכמובן מתחשב בקריסה העסקית של בעלי הקבוצות ומודע למצב הקטסטרופלי. עם זאת, על הבעלים להבין שאם יהיה פה ניצול ציני של המצב, כל השחקנים ישבתו כשניתן יהיה לחזור.

אותו דבר תקף גם למאמנים. גם הם צריכים להתאגד לכדי ארגון אחד חזק (שוב, לא צריך להקים גוף כזה, הוא כבר קיים), שיקבע שכר מינימום וכי אף מאמן לא יחתום על חוזה שאין בו פיצוי עד תומו. לא רק לדבר כמס שפתיים. פשוט לחתום על אמנה שמייצגת את כולם ותקבע נורמות התנהלות להמשך. לא מתוך התלהמות, אלא מתוך הבנה שגוף מייצג חזק הוא אינטרס של כולם.

מעבר לכך, על השחקנים לחשוב לחשוב טוב-טוב בתקופת המשבר הזו על העתיד שלהם מעבר לכדורגל. כי שום דבר לא בטוח. הכל זמני, בטח לשחקנים שהשיא שלהם קצר מאוד. אני מציע לשחקנים להתחיל ללמוד במקביל, לבדוק לעומק מה הכישורים הנוספים שלהם בחיים, להתנסות בדברים אחרים. ואם מחליטים להשקיע את הכספים, אז מתוך הבנה עמוקה של הדבר ולא באמצעות קשרים של 'סמוך עליי'.

והכי חשוב - היו בריאים. כולם. ובתקווה נוכל כולנו לחזור למגרשים כמה שיותר מהר.