פתאום רן בן שמעון נהייה איילה. ככה, מול העיניים של שלמה שרף קרה הקסם הזה. שרף הוא לא טיפוס של דימויים ויזואליים. שימו לו משהו מול העיניים, הוא יזהה אותו, יצביע ויגיד לכם מה הוא רואה. אבל באותו רגע שבן שמעון חלף על פניו בהבזק, שרף הרים את היד הימנית שלו, הצביע ומלמל: "איילה".
דווקא בן שמעון, שאיתגר את מאגר הקללות של שרף והביא אותו לשיאי ההמחזה והפיוט בכל פעם שהיה צריך לרוץ ספרינטים באימונים של הנבחרת, השתיק בוקר אחד את שרף לעולמים. בכל פעם ששרף היה מחלק את השחקנים באימונים לזוגות כדי שיתחרו בספרינטים, בן שמעון היה מתחיל להזיע. על פיסת הדשא מסביב לרגליים שלו היתה נקוות שלולית וממנה היה משתקף הייאוש, בזמן שבן שמעון היה מחכה לשמוע את השם שלו נורה מהפה של שרף תמיד בצירוף קללה שאחריה היה מתגלגל הצחוק של ברקוביץ'.
עד שיום אחד בן שמעון הרים את הפרצוף שלו מהשלולית ומצא שכולם כבר התחלקו ביניהם לזוגות ואת עצמו עומד ליד אבי נמני, וגילה שהם נשארו האחרונים בלי בן זוג. ואז, כששרף זרק את הכדור עשרים מטר קדימה ונתן את האות במשרוקית כדי שירוצו אחריו, קרה הנס. בן שמעון הפך לאיילה. אבל כמה שנמני היה איטי, ככה הוא היה גם ערמומי. בן שמעון אומר שהשחקן שהיה לו הכי קשה לשמור עליו, זה שלא היה קטלני ממנו - הוא אבי נמני. "גאון", הוא קורא לנמני השחקן.
עשר שנים מאוחר יותר נפגשו שוב בן שמעון התמים ונמני הערמומי. הפעם בגרסה המעודכנת שלהם. זה נגמר עם פיטורים ממכבי ת"א כבר אחרי תשעה מחזורים. וזאת עוד היתה אמורה להיות ההצהרה של העונה שעברה: מכבי החדשה של תקופת פוסט-הרציקוביץ', פוגשת בהבטחת דור העתיד בן שמעון אחרי שלוש שנים בקרית שמונה, בהן הביא אותה לגביע אופ"א. אם השנים של בן שמעון בקרית שמונה היו שנים ראשונות בבניית קריירת אימון, הרי שההגעה למועדון בלוול של מכבי ת"א היא כבר אירוע מכונן. אבל הסתכלות מפוקחת על הזיווג שבין מכבי לבן שמעון ועל קורותיה של מכבי לפניו ומאז, מותירה תחושה שגורלו נגזר מראש.
תסתכלו על גווארדיולה
"98 אחוז מהאנשים הם אלוהי חוכמת הבדיעבד", אומר בן שמעון היום מחצר הבית המשקיף על המפרץ בחיפה. זה בית משל עצמו סופסוף, רשום בטאבו, אחרי שנים של שכירויות, פשוט כי בן שמעון האמין תמיד בהשקעה בעסקים ופחות ביצירת קביעות. רק שמשהו בו היום מבקש לתקוע עוגן, ואולי זה קשור לשנה שעברה עליו, בה חוץ מפיטורים חווה את מותה של אמו, אירוע ששם דברים בפרופורציה, וגם כניסה לזוגיות יציבה שהוא מקווה שתשרוד.
"בכללית, כי קצרה היריעה מלהרחיב, הרבה דברים שקרו במכבי הייתי משנה, אבל לא בדברים הגדולים והחשובים לכאורה לאנשים מבחוץ. אני מדבר על כל מיני דברים קטנים. יכול להיות שאם הייתי משנה, אולי לא הייתי מפוטר. אבל מה שחשוב באמת הוא שההגעה למכבי באותו שלב בקריירה שלי היתה נכונה מבחינתי. יכול להיות שאם הייתי מחכה קצת עם ההצעה, הדברים היו קורים אחרת. אבל זה כבר לא רלוונטי".
כן, אפילו שהוא החליט עם עצמו להמשיך קדימה ונזהר מאד מלתת לפיטורים האלה להיהפך למוטיב מקטלג לרעה בקריירה שלו, בן שמעון זוכר מצוין את הרגע ההוא. כל כך הרבה תקוות היו לו כשחתם במכבי, אבל אז הכל התנפץ. "כשפוטרתי היו לנו תשע נקודות. באותו זמן היו לבני יהודה ארבע נקודות ולהפועל ת"א שתיים. בסוף העונה בני יהודה הגיעו לאירופה והפועל היו מרחק פסיעה מאליפות. היה לי ברור שלהחזיר את מכבי למעמד של קבוצה הישגית יהיה תהליך שייקח זמן. חשבתי שתוך כדי נצטרך להגיע לתוצאות שיאפשרו את היווצרות התהליך, אבל קרו אירועים שמנעו מזה לקרות".
אפשר להרחיב על אותם אירועים - חוסר ההזדמנות שקיבל מהקהל של מכבי ומגורמים בתוך המערכת עצמה בה עבד ששימנו היטב את העיתונות עוד ממחנה האימונים בקיץ לפני העונה - אבל בן שמעון מספר הכל במשפט אחד: "מכבי אולי מועדון גדול עם עבר, אבל בתקופתי לא היינו קבוצה מספיק גדולה".
בן שמעון מבקש להפחית מעוצמת ההשפעה שהיתה למטענים שהופנו כלפיו, הקללות והשנאה העצומות שספג מהאוהדים. "הכעס לא הופנה כלפיי אישית, אלא למאמן מכבי, ובמקרה זה הייתי אני. זאת הדרך שלי להתמודד עם מה שהלך שם. אתה רואה את השנאה, את ה-14 אלף שנגררים ומקללים, ואתה יודע שאתה נותן את המאה אחוז שלך. מהרגשות באותה תקופה לא נשאר מקום לתסכול כלפי הסביבה והאוהדים. אם היה אצלי תסכול הוא נבע מחוסר ההצלחות".
הוא גם לא חושב שנכשל במכבי בגלל הגיל הצעיר בו הגיע לאמן אותה. "להיפך, מבחינת גיל אפשר לאמן גם את מנצ'סטר יונייטד בגיל 25, תראה מה גווארדיולה עשה בברצלונה בעונה הראשונה שלו. ניסיון הוא אחד הפרמטרים שיכול לעזור למאמן להצליח, אבל יש עוד המון לא פחות חשובים".
מהראש, לא מהרגש
והנה בן שמעון מוצא את עצמו שוב בקרית שמונה, אחרי שעשה ריסטרט לקריירה שלו. חוזר לנקודת ההתחלה, לליגה השנייה, שם התחיל המסע שלו, זה שהביא אותו לקרית שלום בקיץ שעבר, רחוק גיאוגרפית ומנטלית מאור הזרקורים. "לפעמים צריך לדעת להמשיך הלאה, וקרית שמונה היא המקום הנכון בשבילי לעשות את זה בו. הכל נראה היה לי טבעי כשחזרתי. לא היתה תחלופה גדולה של אנשים בקבוצה מאז שעזבתי. הכל כאילו במקום. אני מכיר את בעל הדירה שלי בקרית שמונה, את התושבים וההנהלה. לא הייתי צריך לייצר אמון מחודש עם השחקנים, הוא כבר היה קיים".
הוא אומר שלא ראה פחיתות כבוד בחזרה לליגה השנייה, שאם היה מתערב אגו בהחלטות שלו לא היה חותם בקרית שמונה. "יש החלטות בחיים שבאות מהבטן, ויש מהראש. ההחלטה לחזור לקרית שמונה היתה מהראש. במובן הזה מכבי שינתה אותי. למדתי שצריך לספור עד עשר ולא רק עד שתיים".
דבר אחד כן השתנה עבורו הקיץ בהשוואה לזה של השנה שעברה: המטרות. "אם במכבי מדובר היה בלהחזיר את המועדון למעמד שהיה לו, כאן כבר המטרות הן לעלות ליגה. זה לא פשוט לחזור למקום שהצלחת בו בעבר ולהצליח שוב. זה כנראה יהיה האתגר שלי העונה. במובן מסוים אפשר להגיד שהחזרה שלי לקרית שמונה, לאזור היפהפה הזה, ועוד אחרי מה שעבר עלי בעונה שעברה, היא כמו חזרה לשקט, אבל מבחינה פנימית אין אף אדם שקט בכדורגל הישראלי. מי שמצליח חרד שזה ייפסק. מי שלא מצליח, בטח שחרד. ומי שלא מצליח בעונה אחת מפחד שיקטלגו אותו ככזה. אין אחד שלא חרד בכדורגל הישראלי".
הוא מודע לפוטנציאל הקטלוג שקיים כאן עבורו, הוא עצמו רמז עליו כמה משפטים למעלה. מאמן של קבוצות קטנות שלא יידע להתמודד עם ציפיות של מועדונים גדולים. "הקטלוג קיים אצלנו בחברה ברמות גבוהות. אני מכיר את התופעה. יש שמונים אלף מחשבות שליליות שבנאדם יכול להעמיס על עצמו וזאת אחת מהן, אבל בסופו של דבר, אם אצליח או אכשל, זה תמיד יהיה אני. אני לא יכול לשנות מלאכותית את דרכי ואני מאמין בה במאה אחוז. מי שירצה לקטלג - שיקטלג". מצד שני, אם כבר חוזרים כמה משפטים למעלה, בן שמעון צודק. מכבי עדיין לא חזרה להיות קבוצה גדולה.
בינתיים הוא בחממה של איזי שירצקי, שאילו היה הבעלים של הקבוצה שאותה הוא אוהד, בן שמעון עדיין היה היום המאמן במכבי, וסביר שגם היה מצליח איתה. שירצקי מחל לבן שמעון על העזיבה בקיץ שעבר, רגע אחרי שהביא את קרית שמונה לגביע אופ"א במה שנתפס היה מבחינת שירצקי כהישג מתבקש להמשיך את ההתקשרות ביניהם. "היתה בינינו מערכת יחסים קרובה והוא ציפה ממני ליותר דיבור ושיתוף, אבל הופעלו עלי לחצים כבדים מכיוון מכבי, בוא נגיד אולטימטום לשמור על חשאיות עד שממש חתמנו, וכמו בהרבה פעמים בחיים שאתה נתקל במקרים של לוז-לוז סיטיואיישן - ככה גם היה מבחינתי המקרה הזה. כשאני שם את עצמי בנעליו של שירצקי, זה בהחלט היה קצת מרגיז, אבל אחרי שכבר הייתי במכבי, יזמתי ארוחה בינינו וההדורים יושרו. אני באמת לא יודע איזה דברים גרמו לו לרצות שאחזור, אבל אני בכל אופן מאוד מאמין בחיבור בין בני אדם ובכל מקום שאאמן בו אצטרך להתחבר לאנשים. אני התחברתי מאוד לקרית שמונה".
מהרגש, לא מהראש
בן שמעון משתתק רגע, ואז זה יוצא לו. "אתה יודע מה הכי מדהים? שגם במכבי החיבור היה בסדר גמור. היחסים שלי עם עוזי שעיה ואבנר טוויטו היו מצוינים, עד היום הם חברים קרובים, אבל לא היה לי מספיק זמן להתחבר לשחקנים. לא היתה לי ההזדמנות. אתה במערכת עם הרבה לחצים, תקשורת ששורצת 24 שעות ביממה וממציאה דברים שלא אמרת, כל משפט שלך מקבל עשרים הסברים גם כשלא חשבת עליהם, והשחקנים יונקים ממנה ובאים אלייך חשדניים גם כשלא חשבת עליהם את מה שהם קראו. במציאות כזאת לוקח זמן לפתח אמון.
"אמרתי קודם שההחלטה לחזור לכאן באה מהראש, אבל זה כנראה לא לגמרי נכון. דיברתי עם השחקנים כאן אחרי שחתמתי והרגשתי בשיחות איתם שהם סומכים עלי. זה משהו שהיה חסר לי במכבי, ובגלל זה חזרתי. אולי בגלל זה החזרה שלי היתה גם ממקום רגשי טוטאלי. נקודה".