2008 הייתה אחת השנים הספורטיביות הגדולות בעולם. שנה של שיאי עולם מדהימים, שנה של תצוגות על אישיות וקבוצתיות, שנה של מהפכים, שנה של פריצות, שנה שסיפקה חוויות מרגשות לאוהדי הספורט כמעט בכל ענף. וכן, אפילו בישראל לקחו חלק בחגיגה הזאת, גם אם באופן עקיף. אז אמנם זה לא סוף שנה עברית, אלא סתם תאריך כללי ביומן (כ"ט בכסלו היום, למי שעוקב), אבל בהיותנו חלק מהכפר הגלובלי (החלק הפחות מפותח, אגב) – ככה נראתה השנה שהייתה מהזווית הפרובינציאלית
כדורגל: שער היורו
ארבע שנים אחרי שיוון כיערה את הכדורגל האירופי עם הזכייה שלה ביורו, הגיע אחד הטורנירים השמחים והכיפיים בכדורגל העולמי. אפילו ללא אנגליה, יורו 2008 התעלה לגבהים חדשים והדגים איך צריך להיראות הכדורגל המודרני: יצירתי, התקפי, אטרקטיבי. אנגליה פיצתה את עצמה בהשתלטות על גמר הצ'מפיונס ליג במשחק גשום וסגרירי בין מנצ'סטר יונייטד לצ'לסי של אברם גרנט, שהסתיים רק בפנדלים אחרי החלקה על הישבן של ג'ון טרי (כי כנראה גם לתחת של אברם יש גבול).
ואצלנו: הבחורים המצויינים של דרור קשטן מעפילים עד למקום ה-15 בדירוג העולמי ההזוי של פיפ"א, והמאמן הלאומי ממשיך למכור לנו סיפורי גבורה, חוגג אחרי כל אי-הפסד, ולא מחמיץ הזדמנות להחמיץ הזדמנות גם בבית הקל ביותר שהנבחרת הייתה יכולה לקבל. תיקו נגד לטביה? איזה אופי הראינו!
כדורסל: פול פורס, מיקי דורס
בשחזור של סדרות הגמר הקלאסיות של שנות ה-80, בוסטון סלטיקס בראשות הטריו פול פירס-קווין גארנט-ריי אלן מנצחת באופן משכנע את הלייקרס של קובי בראיינט ומחזירה לגארדן את ימי התהילה עם אליפות ראשונה אחרי 22 שנים. ואם חשבתם שזה השביע את הווטרנים, מגיעה העונה הפתיחה הטובה בהסטוריה והצהרת כוונות על המשכיות ושמירת האליפות.
ואצלנו: מכבי ת"א מאבדת את האליפות לראשונה אחרי 15 שנים, להפועל חולון. אבל איפה ההמשכיות ואיפה מיקי דורסמן (בבית, אגב, אחרי הפלופ הקצר עם ראשל"צ).
אולימפיאדה: דולפינים וקליעים
מייקל פלפס מדהים את העולם עם שיא שלא יישבר של 8 מדליות זהב בבריכה האולימפית. אוסיין בולט, מהיר יותר מקליע, שובר שיאי עולם בלתי נתפסים בריצות הקצרות, כשאת ה-100 מטר הוא גומר פחות או יותר בהליכה. הדרים-טים מחזירה עטרה ליושנה, והמארחים הסינים לוקחים יותר מדליות זהב מכולם.
ואצלנו: הקלעים יורים לעצמו ברגל (מטפורית, אבל לא רחוק מהאמת), הג'ודוקאים נרדמים על המזרון, הסייפים עושים חראקירי, השייטים בקושי צפים, ובנס שחר צוברי מציל את הכבוד האבוד בגלישה והופך בכך למדליסט התימני הראשון. ורק בתחום אחד אנחנו כרגיל מצטיינים: על 43 הספורטאים במשלחת הישראלית נוספו 44 בעלי תפקידים ועסקנים. האמת – רק על זה מגיעה מדליה.
טניס: המלך מת, יחי המלך
רפאל נדאל מסיים עונה מופלאה, לא מפסיק לנצח ומחליף את רוג'ר פדרר במקום הראשון. חילופי המשמרות הרשמיים נערכים איך לא בגמר ווימבלדון, שהיה אחד ממשחקי הטניס הגדולים בהיסטוריה.
אצלנו: אנדיוני זוכים באוסטרליה אבל הזוגיות המפורסמת שלהם מתחילה להתפרק. שחר פאר, מצדה, לא מפסיקה להחליף מאמנים בדרך להידרדרות של 23 שלבים למקום ה-38 בעולם.
שוק העבודה: ומי הבא בתור?
דייגו ארמנדו מראדונה מסתדר בשורות וחוזר לנבחרת ארגנטינה, הפעם בתפקיד המאמן. פפ גוורדיולה מוביל את ברצלונה לאחת העונות הגדולות של קבוצת כדורגל אי פעם. מישהו זוכר שאחרי המחזור השני רצו לחתוך לו את הראש?
ואצלנו: מחצית מהמאמנים בליגות הבכירות בכדורגל ובכדורסל מאבדים את מקום העבודה ומצטרפים לשוק האבטלה. סבלנות? לא בלקסיקון הישראלי. העיקר שחילופי המאמנים מוכיחים את עצמם בגדול: אבי נמני מוביל את מכבי ת"א לשיאים חדשים, של שפל; ראובן עטר מאבד לבית"ר אליפות שייתה צריכה לקחת בלי מאמן בכלל; פיני גרשון מאבד תואר ראשון עם הצהובים בכדורסל. היה שווה, אה?
מתמטיקה: מדעי הלוזון
פלייאוף משולש בארגנטינה מכריע את זהות האלופה ברגע האחרון והמותח (ובאופן מדהים לא בתיקו אפס).
ואצלנו: גדולי המוחות שמוביל אבי לוזון בהתאחדות מחליטים שבעונה הבאה יהיו שני סיבובי ליגה כשבסופם יופחתו לקבוצות מחצית מהנקודות, ואם המספר לא זוגי יעגלו למעלה או ישתמשו בנוסחאות השברים הפשוטים המוכרות, ואז, או-אז, יגיע הפלייאוף משולש (ולא לשכוח להעביר את האחד).
ספורטאי השנה: שמונה בעקבות אחד
מייקל פלפס הוא ספורטאי השנה כמעט ללא עוררין בזכות מה שהוזכר למעלה: שמונה מדליות זהב.
ילנה איסינבייבה היא ספורטאית השנה בזכות המשך רצף שבירת השיאים בקפיצה במוט, והמופע הנפלא שלה בבייג'ין (שלא לומר – הזדמנות מעולה לדחוף תמונה של כוסית לטור. כדי שנגמור עם טעם טוב).
שנה אזרחית טובה, רק בשמחות.