תחושת החמצה: 1:1 בין ישראל לאירלנד

קודם כל, נתחיל מהחלק הטוב - המחצית השנייה של המשחק הערב הייתה המחצית הטובה ביותר של ישראל בקמפיין ליגת האומות עד כה. החבורה של רן בן שמעון לא הפסיקה לתקוף, איימה על השער הרבה והצליחה להגן מצוין מהניסיונות של האירים. לצאת קדימה.

מי שבלטו מעל כולם בלבן הערב היו ליאל עבדה שהיה בכל מקום על הדשא וסיפק משחק טוב, כשלצידו גם האיש שלנו בשער, אסף צור, הוכיח פעם נוספת שהוא ככל הנראה השוער הכי טוב עבור הנבחרת שלנו כרגע, כשהוא היה שם בהיעדר כל שוער אחר שהועדף על פניו.

ועכשיו, אחרי שעסקנו בחצי הכוס המלאה, הגיע הזמן לעבור למציאות שלנו - פעם נוספת, זה לא הספיק. ריבוי החמצות בחלק הקדמי, כולל ממצבים קורצים בין היתר של עומרי גנדלמן ואוסקר גלוך, השאירו אותנו רק עם השער של פרץ שאיזן את התוצאה, כשבחלק האחורי ההגנה הרפויה הייתה זו שהובילה לפנדל ורק במזל לא ספגנו שערים נוספים גם במשחק הזה.

לא מעט מהשחקנים רשמו ערב פחות טוב ובראשם גלוך עצמו, שאיבד המון כדורים, בזבז התקפות קורצות והחמיץ את ההזדמנויות שקיבל, וזאת כולל קורה בדקות הסיום. לצד זאת, בניגוד למשחקים קודמים בן שמעון ביצע חילופים די טובים הפעם, כאלה שעזרו לשנות את המשחק ולהעביר את המומנטום אלינו.

ועדיין, מרגע אחד היה ניתן להתרגש במשחק הזה. לאחר שכבש את השער שלו, דור פרץ רץ לחגוג עם הספסל של הנבחרת, כשבדרך הוא הסיר את הסרט השחור לזכרם של נרצחי השבעה באוקטובר, ברגע שריגש את כל המדינה וגרם לתקווה לשאר המשחק. זה אומנם לא הספיק, אבל לפחות לרגע אחד קיבלנו את האפשרות להתרגש, אחרי קמפיין שבעיקר גרם לנו לכאב.

אז אחרי ארבעה משחקים בקמפיין ליגת האומות, המבט שלנו כעת הוא קדימה. עוד שני משחקים נותרו לנו בליגת האומות נגד קוסובו ונגד אוסטריה, כשהמצב בבית הוא שאנחנו כעת עם שתי נקודות מ-12 אפשריות, שלוש נקודות מתחת לקוסובו ואירלנד. אנחנו יכולים רק לקוות לנס בכל הנוגע למקום השני, כשהתקוות לפלייאוף ההעפלה לשלב הבא נותרו קיימות, אבל די רחוקות, אחרי ערב חמוץ-מתוק של הנבחרת.