ישוחזר? הסיפורים שלא סופרו מה-2:3 בצרפת

בווידאו למעלה: שלמה שרף מדבר עם שחקני הנבחרת על היום ההוא

ה-13 באוקטובר 1993 ייזכר לעד כרגע מכונן של הכדורגל הישראלי. ניצחון בפארק דה פראנס על צרפת הגדולה, שהיתה חייבת את הנקודות כדי להעפיל למונדיאל שנה אחר כך בארה"ב. לישראל המשחק הזה בכלל לא היה חשוב, אבל הניצחון ההוא לא יישכח לעולם. שלמה שרף, שאחראי על הפלא הזה מהקווים, ראובן עטר, שכבש את שער הניצחון וזרק לפני המהלך האחרון את מאמן נבחרת צרפת כיום, דידייה דשאן בהטעייה בלתי רגילה ואלון חרזי, ששיחק 90 דקות הרואיות בהגנה מול פאפן, ז`ינולה, וקאנטונה לא ישכחו את המשחק הזה לעולם.

31 שנה וחודש אחרי, שרף, עטר וחרזי נמצאים באותו מקום ולא מפסיקים לחייך. "אני זוכר שאמרתי לשחקנים אחרי ארוחת הבוקר ביום המשחק `לכו לגלריה, תסתובבו, תעשו קניות, תתפרקו ותתרעננו ותגיעו בשעה 13:00 לארוחת צהריים", מספר שרף, שהודיע לשחקנים באותו בוקר שזה יהיה המשחק האחרון שלו כמאמן נבחרת ישראל. עזריקם מילצ`ן, אז יו"ר ההתאחדות, ביקש ממנו להמשיך אחרי הניצחון, "ישבתי עם יצחק שום, שהיה העוזר שלי, והראיתי לו את ההרכב. הוא הרים את הראש ובמבטא הרוסי שלו אמר לי `תגיד לי, השתגעת? אתה הולך לשחק נגד הפועל כפ"ס? אנחנו משחקים נגד צרפת. מה, אתה רוצה לקבל חמש?".

מה ענית לו?
"שב בשקט. מי שלא מעז, לא מנצח. תזכור מה צ`רצ`יל אמר. אנחנו הולכים במטרה לנצח. בצהריים כבר אמרתי לשחקנים שהיתרון שלנו הוא שהמגרש רטוב כי היה יום חורפי וידעתי שהם יתקעו בשלוליות ויתקשו לשחק את המשחק הרגיל שלהם. אני זוכר שהייתי בטירוף לפני המשחק. אמרתי לשחקנים `אם ננצח, זה יהיה הישג שאחריו ידברו עליכם בכל העולם, כולם ידברו על ישראל, זו תהיה סנסציה עולמית.... לבוא לפארק דה פראנס ולנצח. צעקתי עליהם `אתם לא משחקים נגד שחקנים עם ארבע רגלים ושני ראשים, הם בשר ודם בדיוק כמוכם`".

ראובן עטר מקשיב לשלמה ומתמוגג: "ברגע שהובלנו 0:1 ואחרי שהשווינו ל-2:2 היה לנו ביטחון שאנחנו יכולים לנצח. דקות אחרונות, אני ורוני רוזנטל נשארנו למעלה וחיכינו לצאת למתפרצת. ראיתי את המשחק הזה אולי 8,000 פעם. הנבחרת שלהם היתה כל כך חזקה והם היו בהלם". אלון חרזי: "קיבלנו מהם ארבע בבית, אבל שלמה הוריד את המתח ונתן לנו להסתובב ובאנו למשחק ושיחקנו אותה. אם זה לא היה מצליח היו אומרים `מה שחררת אותם?`".