אובדן עשתונות מוחלט: ההתפרקות של הנבחרת
נבחרת ישראל שיחקה את אחת המחציות המבישות בתולדותיה, כשהמשחק מול קוסובו הפך למשחק של להיות או לחדול. נדב יעקבי מסכם 3:0 כואב ומזהיר ממשבר בקנה מידה היסטורי
המצרים הביסו את הנבחרת הארץ ישראלית 1:7 בקהיר ובגומלין בתל אביב הובילו 0:4 במחצית, אחרי שכבשו שלושה שערים ב-22 הדקות הראשונות. השער הרביעי נכבש בדקה 35 ורק במחצית השנייה הצליח יוחנן סוקניק מהפועל ת"א להבקיע שער כבוד.
מאז ועד אתמול, עניין של 92 שנה, לא קרה שנבחרת ישראל תספוג שלושה שערים ב-25 הדקות הראשונות של משחק רשמי.
אפשר להתייחס לנתון הזה כאל אנקדוטה, אבל מצד שני המחצית הראשונה במשחק מול אירלנד אתמול הייתה אחת המחציות המבישות ביותר והמביכות ביותר בהיסטוריה של נבחרת ישראל, וזה עוד לפני שדיברנו על ההיבטים הלאומיים של המשחק הזה. 11 הדקות שחלפו בין השער הראשון לשער השלישי היו אובדן עשתונות מוחלט. למזלנו האירים לא המשיכו ללחוץ בכל הכוח, כי אם היו עושים זאת, ההשפלה הייתה יכולה להיות מביכה אפילו יותר.
הבעיה של המאמן רן בן שמעון ושל שחקניו היא שהחלון הבינלאומי רק הגיע לאמצע הדרך, ונותרו עוד שני משחקים בשבוע הקרוב. במצב המנטאלי הלא פשוט בו נמצאת כרגע הנבחרת, תסריט הבלהות יכול להוביל לקריסה של שני הפסדים נוספים.
ולכן המפגש ביום חמישי מול קוסובו הופך למשחק של להיות או לחדול מבחינתו של בן שמעון. כל תוצאה למעט ניצחון, וגורלו כנראה ייחרץ. ולהגיע למשחק השני מול אירלנד ביום ראשון בבאצ`קה טופולה לאחר אכזבה שלישית ברציפות, זה יהיה מתכון לאסון.
כמובן, זה לא רק המאמן. גם השחקנים חייבים להבין שהאחריות היא שלהם לא פחות. בן שמעון אומנם לקח אחריות על הביזיון מול אירלנד, אבל כל אחד מהשחקנים שירד אמש מהמגרש בדברצן הרגיש שהוא איכזב, ובענק. נבחרת ישראל כבר עברה לא מעט משברים במהלך ההיסטוריה שלה, וזה יהיה אחד הגדולים ביותר, אם וכאשר תגיע אכזבה נוספת ביום חמישי.
התקווה של כולם היא שבן שמעון והשחקנים יצליחו למצוא את כוחות הנפש וגם את היכולת על הדשא, כדי שההפסד המביש לאירלנד יישאר רק כתם לא נעים על המורשת שהם יותירו, ולא זכרון כואב שירדוף אותם שנים רבות קדימה.