ישראל הגיעה למשחק אחרי ההפסד הכואב לדנמרק ביום חמישי, עם לא מעט מה להוכיח - רוטנשטיינר גם ביצע מספר שינויים: העניק הזדמנות לעופרי ארד, והלך על שון וייסמן בהתקפה במקום דאבור. מי שבלט ללא ספק, לא רק בגלל השער היפה, היה דור פרץ שנמצא בעונה מצוינת, והביא מהיכולת הרגילה שלו בבלומפילד גם לערב הזה.
הנבחרת נראתה משוחררת, מנור סולומון שיחק נהדר ולא הפסיק להניע ולייצר מצבים עבור ישראל. אלא שאז הגיעה הירידה - הכמעט קבועה. סטיב קלארק הגיב נכון עם חילוף מיד בהפסקה, מה שגרם לסקוטים להשתלט על המשחק - המאמן האוסטרי איחר להגיב, ולא שלף את הכלים ההתקפיים שהיו לו.
כלי התקפי אחד שתמיד חשוב לנבחרת ישראל הוא ערן זהבי, אבל הוא סבל מערב לא טוב. מס' 7 הוא הכוח המניע של ההתקפה הישראלית בכל מצב, ולאור זאת גם קיבל את הכדורים, אבל לא היה מדויק וקצת הכריח את עצמו לפרקים. הביטחון העצמי הוא אולי הנשק הכי חזק של זהבי, על המגרש ומחוצה לו, וכשזה התפקשש - גם היכולת שלו נפגעה. על אף המשחק הטוב של סולומון, גם בחצי השני, לנבחרת קשה מאוד לנצח בלי הכוכב הגדול ביותר שלה.
אז מכאן, לאן? נבחרת ישראל הראתה הערב כמה כישרון ויכולות יש בה, אבל גם את כל הבעיות - את מרכז ההגנה הרך, מעל הכל. שלושה בלמים היו בחלק האחורי של ישראל, ועדיין היא לא הצליחה לעצור את ההתקפה של סקוטלנד, שהגיעה בקלות יתרה למצבים - בעיקר במחצית השנייה, לאחר שעשתה את השינויים וההתאמות.
ועכשיו יגיע המשחק מול מולדובה. ואל לה לישראל להמעיט בערכה, גם לא אחרי ה-8:0 שהיא חטפה היום מול דנמרק. היא תגיע עייפה מאוד למשחק הזה, ותצטרך לרענן משמעותית את ההרכב שלה לקראת המשחק הזה - כדי למנוע שחיקה לעתיד. זו תהיה ההזדמנות של רוטנשטיינר לנסות ולנצח, ואולי גם למשוך מעט יותר את הדקות היפות של ישראל עד כדי שלוש נקודות.
