צביקה שרף ואליהו באימון הנבחרת (צילום: עודד קרני)
שעמום יתר בההסתדרות | צילום: עודד קרני

בכל קיץ הוא חייב להפציע פתאום ולשבש את ההכנות של נבחרת ישראל, להצטלם לעיתונים ולטלוויזיה וכמובן, לחייך את החיוך המאוס שלו. לי באופן אישי כבר נשבר מזמן מניר אלון, זה מארגון השחקנים שהסתפח להסתדרות ולא כ"כ ברור לי מה הוא עושה בחייו, אבל לפי מה שהוא עושה כל קיץ – נראה כי הוא סובל משעמום יתר.

הפעם, להפתעתי, גם ארגון המאמנים בראשות צביקה שרף נפל למלכודת הפתאים שקוראת למאמנים להיאבק על תנאיהם מול האיגוד. זהו מאבק חסר תועלת ותוחלת מלכתחילה: איגוד הכדורסל ממילא אינו משופע במשאבים ואם היו לו – אין לי ספק שהיה משלם וביד רחבה. העיקר, שוב, שהזכירו מי מנהל את המאבק הזה.
שוב הוא משבית את אימוני הנבחרת עם כל מיני סיפורים שקשורים בשחקנים שאינני מבין כיצד הם מוכנים ללכת אחריו.

הבה נבדוק את קציר עבודתו של ניר אלון מאז נכנס לתודעה אי שם בתחילת שנות האלפיים: שחיקה קטלנית בשכרו של הכדורסלן הישראלי, קבוצות כדורסל מתפרקות ואינן יכולות לפתוח את העונה, אנשי עסקים מתרחקים מהכדורסל עקב החוקים שלא מאפשרים להחזיק בכרטיסי שחקני בוגרים, פגיעה בהכנותיה של נבחרת ישראל (שמי יודע כמה פגעה בתוצאות שהשיגה) וכמובן מעמד השחקן הישראלי.

הבראת אחד מענפי הייצוג המשובחים שיש לנו, תלויה בראש ובראשונה ברפורמות מרחיקות לכת שיו"ר האיגוד שי שני חייב להוביל. אחת מהן: צמצום וחיסול כוחו של הארגון אותו מוביל ניר אלון. לאן הוא מוביל אותו – כולנו יכולים לראות.