במצב בו נמצא הספורט הישראלי, של ליגות כדורגל מדשדשות וליגות כדורסל מאולצות, ראיונות מרגיזים אינם דבר נדיר במחוזותינו. למרות זאת, בלט השבוע מעל כולם הראיון של אבי אשכנזי ב"מעריב".
בראיון דיבר אשכנזי על משנתו הספורטיבית, ועל הדרך בה הגיע למכבי חיפה. מעבר אשכנזי ציין שבאירופה כנראה היו מגדירים אותו כגאון, והבהיר שמקצוענות היא לא הדבר החשוב ביותר בעיקר מפני שניהול לוגיסטי חשוב לא פחות.
למכבי חיפה יש את הקבוצה הטובה בישראל, עם סגל שחקנים איכותי שתחת מאמן בכיר גם היה לוקח את האליפות בצורה משכנעת. רק בשיטה מוזרה ולא הוגנת כמו הפיינל פור - הצלחה שיווקית אך עיוות מקצועי - יכול אבי אשכנזי לכסות על עונה בינונית של כדורסל אפור וחסר השראה.
את הקרדיט על הניצחון בחצי-הגמר מול ירושלים אני נותן לעוזר שלו אלעד חסין. חסין, עוזרו של פיני גרשון בעבר, הוא בחור יוצא מן הכלל וגם מאמן עם עתיד שיכול להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות, אם ישתחרר מקשר הזיל.
את גמר הגביע הפסיד אשכנזי במו ידיו להפועל חולון ואת הליגה סיים עם מאזן בינוני יחסית לקבוצתו וגם עם כמה הפסדים מביכים. המאמן שהחליט שהוא יכול להסתדר בלי אימוני בוקר ומתפקד למעשה כחובבן לכל דבר (זו ההגדרה שלי למי שמחזיק בעבודה נוספת כמנהל לוגיסטיקה) קיבל ביטחון מסדרת ניצחונות שהביאה אותו לפיינל פור, והפגיז אותנו השבוע בראיונות.
טיפת צניעות אין באיש הזה, שמבין כנראה שהג'וב הזה גדול עליו. לשיאו הגיע כשאמר: "בתל-אביב מנפחים לג'ף רוזן את המוח". אולי בפריפריה בה גדל אין מה לנפח, אבל כנראה שלא לחינם בוחר רוזן לבלות את ימי חופשתו בתל אביב.
הצרות של גרשון רק מתחילות
מכבי תל אביב החזירה לעצמה את כתר האליפות, אך פיני גרשון צריך לשלוח זר פרחים לאשכנזי שלא הפתיע אותו בשום דבר והמשיך לשחק כדורסל שבלוני וחסר השראה. בהתחשב ביחסי הכוחות, הניסיון וכמובן הפער המקצועי בין גרשון למקבילו – ניצחונה של מכבי ת"א היה צפוי.
אוי לה למכבי אם תסתנוור מהניצחון הזה. עתידה לוט בערפל והריבים בין הבעלים אינם תורמים כמובן לשקט ולעתיד. הנחמה היא שלפחות מדובר בריב בין כאלו שמשקיעים ממון ולא באוכלי חינם. גם עמדת המאמן אינה שקטה, כאשר פיני גרשון איבד כמעט את כל הקרדיט שהיה לו עם בואו. כעת חובת ההוכחה היא עליו.
גודס אדום
צר לי על גיא גודס, מאמן הרבה יותר טוב מאבי אשכנזי, שהגיע עם קבוצתו פעמיים לרגע המכריע של העונה וכשל פעמיים. גודס מאמן יסודי ורציני, אך היה חסר לו העונה הקילר אינסטינקט. לטעמי, דני קליין צריך להשאיר אותו ולתת לו את הקרדיט. אם יתפתה להביא מישהו אחר, אני סבור שזו תהיה טעות, בעיקר בגלל השקט והנינוחות בה התנהלה הקדנציה הנוכחית. גם מאזן הניצחונות המרשים ותצוגות הכדורסל הנפלאות במלחה צריכות לעמוד לזכותו של המאמן הצעיר.
אז מה הלאה?
הרבה מילים טובות מגיעות למנהלת הליגה, שהצליחה להפוך את הפיינל פור לאירוע גדול במיוחד. כמה חבל ששיטה זו אינה הוגנת: פיינל פור יכול לשקף, איכשהו, רק ליגה בה נוטלות חלק יותר מ-24 קבוצות (כמו ביורוליג) או יותר מ-100 (ליגת המכללות בארה"ב). בליגה בה משחקות בקושי 12 קבוצות, אין מקום להכריע אליפות במשחק אחד.
השיטה הטובה ביותר היא קיום סדרות פלייאוף, כפי שהיו ברבע-הגמר ובחצי-הגמר, ולהגדיל אותן לטוב מ-7 משחקים. כך נוודא שהאלופה היא באמת הקבוצה ביותר, נביא קהל לאולמות ונוכיח שיש כדורסל ראוי בישראל.