לפני 10 שנים ניצח שלמה שרף את לטביה 1:5. אלו היו ימים אחרים: לטביה הייתה גרועה מאוד וישראל הייתה המרעננת של הכדורגל האירופי. כיום לטביה כבר לא גרועה, היא סתם חלשה. וישראל? משעממת, רדודה וחסרת ברק.
איך לכל הרוחות מוצא עצמו דור שחקנים שגדל אל תוך המציאות של ישראל באירופה, בתוספת הגרלה של פעם בכמה דורות עם קמפיין כמעט גמור באוקטובר? הנבחרת נענשה ובצדק על כדורגל שלילי וחסר תכלית. על כך שנגד יריבות שהיא צריכה למחוץ ולשפד, היא מסתגרת כדי לשמור על יתרון מינימלי.
יאמר שזה היה המשחק הפחות גרוע של ישראל בקמפיין, אבל שוב, כמו כמעט בכל המשחקים האחרונים, הנבחרת הייתה נחותה טקטית מיריבתה שהוכנה בצורה טובה יותר.
מי שציפה שהלטבים יתקפו ויפתחו לישראל צוהר למתפרצות – כשל בענק במודיעין שלו. הלטבים לא התפתו לצאת, שיחקו זהיר והשיגו מבחינתם תוצאה סבירה מאוד.
שוויץ הוכיחה לא רק כי המעידה מול לוקסמבורג הייתה בהחלט מקרית, אלא שהבית הזוועתי הזה שממנו לאסונו של הכדורגל תעלה נבחרת למונדיאל – ממשיך לנפק מזל ונסים לישראל, שהייתה צריכה להיות כעת עם 12 נקודות בשקט.
אלוהים אוהב את קשטן והוא מוריד לו בכל פעם מחדש עשרה קבין של פיס. 4 נקודות מול יוון יהפכו את המצב מדיכאוני לאופטימלי. האם עד מרץ ישתנה משהו? אשרי המאמין.
פירוק והרכבה
הפגישה של הכדורגל הישראלי עם המציאות קיבלה חיזוק ניכר לא רק בריגה, אלא גם בבלומפילד. כפי שכתבתי בטורי הקודם, תוצאת ה-0:0 של הנבחרת הצעירה במשחק הראשון מול איטליה הייתה גרועה וזו בלשון המעטה. גרועה ממנה הייתה הדרך.
בישראל, לעיני בלומפילד מלא, לא יכול מוטי איוניר לשחזר את הבונקר מאיטליה. פיירלואיג'י קאזיראגי מאמן שהוא כח עולה בכדורגל האיטלקי קרא היטב את המפה והכין תכנית משחק מושלמת: פתיחה התקפית מאסיבית והשגת השער שיוציא לישראל את הרוח מהמפרשים. ברגע שזה הושג, המשחק מת ואיטליה עלתה.
בצד שלנו היו בעיקר דיבורים וקשקושים – וודאי שלא משהו הדומה לתכנית משחק. במקום לפתוח בלחץ ויוזמה מול האיטלקים, בנה כנראה המאמן על הקהל הנפלא ועל הברקות מקריות.
אבל ההכנה להתמודדות היא באמת רק פן אחד בכישלון הגדול של הנבחרת הצעירה. השארת שחקנים מעולים מחוץ לסגל, זימונים הפוכים לגמרי ובחירת התקפה לא נכונה בלשון המעטה.
מי אמר שהשוער של הפועל כפר סבא הוא האיש לעמוד בין הקורות? מה עם איתמר ניצן מהרצליה? ניל אברבנאל שהביא גביע להפועל ת"א? ומדוע לא נבדקה ברצינות הזמנתו של אמיר אדרי שנראה לא רע בשערה של מכבי חיפה?
לגיא לוי היה בסיס הגנתי מוצק בתחילת הקמפיין ואיוניר לפתע שינה את מצבת הבלמים. האם הבלם של הפועל חיפה שלא שיחק מימיו משחק אחד בליגת העל הוא האיש שצריך להיות חלק מהגנה במשחקים מול אריות הכדורגל של אירופה? מדוע ההידבקות הזאת במגן המיוחצן של הפועל ת"א?
ואיך זה פתאום שטוטו תמוז חוזר משומקום למשחק הכי חשוב של הנבחרת בקמפיין, כשיש די חלוצים שחלקם אפילו לא זומנו. את הנבחרת הזו (אשר יעודה כזכור הוא הכשרת כוכבים לנבחרת הבוגרת), צריך לפרק ולהרכיב מחדש: שחקנים, מאמן וכמובן מנהל.
דרושים מאמנים
בהתאחדות לכדורגל עושים עבודה נפלאה בתשתית ושיווק: הוכחה לכך קיבלנו ביוזמה המבורכת למלא את בלומפילד. 15,000 צופים במשחק של נבחרת צעירה הוא דבר נדיר גם במונחים אירופיים.
אבל הגיע הזמן שבהתאחדות ידאגו לעקב אכילס של הכדורגל הישראלי והנבחרות: המאמנים. מה שטוב ליוון, טורקיה, דנמרק וגם אנגליה הגדולה (מדינות שהעסיקו ללא בושה מאמנים זרים בהתאחדות אשר קידמו את הנבחרות בכמה רמות), חייב להיות טוב לישראל.