הנבחרת שלנו אמנם הציגה רוח לחימה ונחישות שלא נראתה במשחק בוומלי מול אנגליה אבל אל לנו להשלות את עצמנו זו היתה חזרה לימי העבר חשבנו שאנחנו כבר לא שם. הנבחרת שלנו הפריעה במשחק לנבחרת קרואטית לא כל כך זוהרת. להפריע – משמעותו שרב הזמן אנחנו התגוננו והחזקנו מעמד מחצית שלמה ללא ספיגת שער. להפריע משמעותו שלא יזמנו מהלכים התקפה משובחים שיזכירו במאומה את אותה נבחרת ששיחקה ברמת גן מול אותה קרואטיה וכבשנו שלושה שערים.
למרות שלכאורה היו בהרכב הנבחרת שחקנים התקפיים – בניון, ברדה, בלילי, ברוכיאן
ואנטבי, לא בצענו מהלכי התקפה כאלה שייצרו לחץ על ההגנה והשער הקרואטי. במבחן התוצאות הרי שהנבחרת הזו כשלה ואם להיות אמיתי ולא מתחסד לאיש – הצוות המקצועי כשל ובגדול בתוצאה הסופית – וכפי הנראה גם בתהליך. המטרה היתה – אליפות אירופה. המטרה היתה כדורגל התקפי ויצירתי. כולם ביקרו את תוצאות התיקו הרבות שהיו לנבחרת במסגרת הקמפיין הקודם בימי גרנט גם המשחק מול קרואטיה אינו יכול להסתיר את הפערים עדיין בינינו לבין עלייה לטורניר האליפות עצמו.
בניתוח קר של העובדות הרי שנעלמו לנו כמה שחקנים צעירים שהתחילו את הקמפיין בסערה וקיווינו שהנה סוף סוף יש לנו כמה צעירים – שמוסיפים חדוות יצירה ורוח תזזית לנבחרת. בפועל, עמית בן שושן . טוטו תמוז בן סהר דקל קינן יובל שפונגין הלכו לנו לאיבוד. לבוא ולומר שחלה ירידה בכושרם של אלה ואחרים זוהי העובדה – אבל מה נעשה בכדי לשמר את אותם צעירים ולהחזיק אותם בקו עלייה ולא לתת להצלחה הרגעית לעלות להם לראש – זוהי שאלת המפתח שצריך לבא ולשאול את הצוות המקצועי בעל הנסיון הרב.
למעשה באם נבחן את הנבחרת הרי שרוב השחקנים שהופיעו בקמפיין והיו כאלה רבים (38 שחקנים), עד כה לא השכילו להוביל אותה להישגים ולתנופה שכה ציפינו וחיכינו לה. נוצר מצב שאפילו השמות המובילים וכאלה המשחקים בליגות בכירות בעולם – לא הביאו את עצמם לרמה הטובה שבגינה זכו לחוזים בליגות באירופה ושיחקו מתחת לרמתם הרגילה. פרט לשוער המצויין דודו אוואט – שכה הציל אותנו אל מול אנגליה מתבוסה מחפירה – אי אפשר לציין איש.
כבר נאמרו דברים רבים על הליגה שלנו ורמתה הנמוכה יחסית לרמה והקצב האירופאי – ואז אפשר אולי לשאול מדוע אחד הצעירים המצטיינים בליגה, מיכאל זנדברג, אינו בנבחרת. ואם בלמה עסקנו אזי צעירים ומוכשרים כגילי וורמוט ואליניב ברדה אינם זוכים להיקרא אל הדגל.
רבות הן השאלות שצריכות להופיע בדוח המקצועי של הצוות: האם יצקנו איזה שהיא שיטה? האם ייצרנו תלכיד של שבעה שחקני ציר וארבעה שמשתנים וזה אינו פוגע ברמה התפקודית של הנבחרת? האם ייצרנו סגנון התקפי שיחזיר את אהבת המשחק ואהדת הנבחרת לקהל? האם ייצרנו איזה חלוץ צעיר – תותח שיפחיד את ההגנות האירופאיות? האם נראה באופק שבזכות יכולת וניצחונות לא נזדקק יותר לחסדיהם של שופטים וגם לא נתלונן יותר על קיפוח? האם נעשתה הכנה מכונה לקראת המשחק המאוד קובע ומסקרן באנגליה – הן הכנה מנטלית והן הכנה טקטית?
את התשובות יהיו חייבים לתת אנשי הצוות המקצועי – וקודם כל לעצמם. על פי מה שנראה בשטח והתוצאות בפועל הרי שברור מה התשובות .
אני אינני מתייחס לעובדה שאכן לקראת קרואטיה היה על הצוות המקצועי להכין הרכב חדש וסגל שונה לחלוטין אבל בואו ולא נשכח שכל אלו ה"חדשים" למשחק הזה – משחקים בקבוצות המובילות בארץ ובאירופה – אזי הרי שלא ניתן לומר שאלו שחקנים מסוג נמוך יותר מאלו שהיו קודם לכן.
נקודות האור במשחק מול קרואטיה הן אייל משומר ותמיר כהן שבהופעות בכורה עשו עבודה מצויינת במיוחד במישור ההגנתי. ומגיעות להם טפיחות על השכם והרבה עידוד. אבל מה עם כל אלה שכבר כל כך ותיקים ומנוסים? איפה המנהיגות בזמן משחק? איפה לקיחת האחריות וסחיבת הנבחרת קדימה ? כאן הציפייה היתה גדולה מרשימה ארוכה של שחקנים שלא לקחו אחריות.
אסור לנו לספוג שער כמו שספגנו בקרואטיה – ממרכז הרחבה בין שני שחקני מרכז ההגנה מנוסים וחסונים. אלה שזוכרים לפרטים את מהלך המשחק בחציו הראשון – לאחר דרמה ובלבול ברחבה הצלה אינסטינקטיבית של דוידוביץ לכדור שנראה היה שהולך פנימה לרשת. גם כאן אסור שזה יקרה כאשר במרכז ההגנה משחקים שני בלמים ברמה של בן חיים וגרשון.
נבחרת קרואטיה יצאה קדימה להתקפות בצורה מהירה ומדויקת. ההצטרפות שלנו לעומתם להתקפות היתה מאד איטית ומסורבלת. ולא שאין לנו שחקנים מהירים כדוגמת בלילי, ברדה. ברוכיאן, גולן, אנטבי ומשומר. סגנון המשחק הכתיב הזמנת לחץ על שערנו. לא ראיתי מה תרומתו של אלברמן למשחק ההתקפה. יוסי בניון יצר ובעט פעם אחת לשער הקרואטי – וזו בהחלט תפוקה נמוכה ביותר משחקן כל כך מוכשר וגדול.
קמפיין עובר ועוד אחד חולף ובשורה התחתונה – עוד אכזבה. הפתרונות לא יבואו בתוכניות – הם יגיעו רק בעבודה יסודית ועמוקת שורשים – שיפור יכולת טכנית. שיפור כח מתפרץ ומהירות. שיפור קואורדינציה. קו מנחה שעובר כחוט השני ממחלקת הנוער. אולימפית ללאומית. ואת כל אלה ניתן להשיג רק על ידי מאמנים מנוסים – לאו דווקא כוכבי עבר בכדורגל – אלא כאלה שלמדו באמת ויודעים לעבוד בצוות והרמוניה כי הנבחרת היא תמיד מעל לכל אחד מאיתנו ולכל אגו כזה או אחר.