השפיץ של הנעל
הכדורגל העולמי ואוהדיו זכו למה שהם ייחלו. הגמר הכי חלומי שיכול להיות בין שתי ענקיות הכדורגל הנמצאות בפורמה מצויינת. השדים האדומים מול המכונה הקטלונית והכדורגל הבלתי נגמר. וכפי שראינו זה לא נגמר עד שזה נגמר.
אינייסטה הוא גאון כדורגל שהשקיע מאמצים אדירים לכל אורך המשחק. על השחקן קטן הקומה הזה, אבל הענק בכישורים, בוצעו עבירות רבות במשך המשחק והוא לא הפסיק את התנועה מימין ומשמאל. הכדור שקיבל ממסי – מי אם לא הוא – היה קשה מאד ותחת לחץ אדיר של הגנת צ'לסי להרחיק את הסכנה. אינייסטה, בחלק החיצוני של רגלו – מה שאנחנו קוראים בשפת המשחק פאלש חיצוני - בעט כדור אדיר ובלתי ניתן לעצירה. שער מדהים של שחקן ענק !
צפו בברצלונה עולה ובשערים המדהימים
מן הצד השני, אסיין הוא השחקן הכי טרגי במשחק הזה. לצד שער נדיר ביופיו ברגל החלשה שלו (אם לזה קוראים רגל חלשה...) הרי שחדי המבט בודאי זוכרים את התמונה של רצונו הפראי משהו להרחיק כדור שהתגלגל ברחבה ובסופו של דבר נותן לכדור לטיפה קטנה שלא הוציאה אותו מרחבת ה 16 והגיעה למסי. הסוף הרי ידוע.
מסי שכה איכזב במשך כך המשחק והיה למעשה מנוטרל מכל פעולה מאיימת על שער צ'לסי – הוא האיש שבסופו של ערב כה לחוץ ומעניין מסר את מסירת הפז לחברו הטוב והמוכשר והביא בכך לשער המיוחל.
טקטי, טקטי יותר
אומץ ליבה של הקבוצה מקטלוניה, שלמרות ששיחקה במשך 25 דקות אחרונות למשחק ב10- שחקנים לאחר הרחקתו של אבידל המשיכה לתקוף, הביא אותה ואת מאמנה לגבהים חדשים בכדורגל. פפ גוארדיולה האנרגטי הוא המאמן הצעיר ביותר, והראשון מאז 1990 שמביא את קבוצתו למעמד הרם ביותר באירופה בשנתו הראשונה כמאמן. גם אז, אגב, עשה זאת ספרדי בשם דל בוסקה.
ברצלונה הגיעה למשחק בלי כמה כלים חשובים ביותר במערך שלה – פויול הכל יכול בהגנה ותיירי הנרי החלוץ שפורח למרות גילו המתקדם. שני כלים אלו הביאו את המאמן שלהם למצוא פתרונות שאכן נראו כנחותים ביכולתם מאלו שחסרו. נכון שיש לנו את הצורך תמיד לפאר את אלה שאינם – אבל רבותי, כמאמן זה באמת כאב ראש עצום לנסות להסתדר בלי שניים מהסוג שתארתי.
מבחינה טקטית ברצלונה לא יכולה לשנות את צורת משחקה ביום אחד. המשחק המהיר מבוסס על מסירות קצרות, חדות ומהירות שמשתפות הרבה מאד שחקנים שבאים מאחור ומשתתפים בהתקפה. כתוצאה ממשחק מהיר זה היריבה בדרך כלל מבצעת שגיאות וכך למעשה כובשת ברסה שערים רבים ויפים. אלא שאתמול מיומנות הביצוע של שחקני ברסה ירדה כתוצאה מחסרונו של בורג חשוב ביותר – הנרי - שהוא גם כח מסיים אדיר וגם שחקן שיודע להכין לאטו ומסי. חסרונו של הנרי גם איפשר להגנת צ'לסי למקד את השמירה ותשומת הלב על מסי ואטו ביתר חדות, ויש לציין שעם מעט מאד עבירות על מסי לאורך כל המשחק, פריבילגיה שמסי לא נהנה ממנה בכל משחק.
גוארדיולה הכין את קבוצתו עם חסרונות צפוים אלו, והיה לו ברור ששער אחד בחוץ יהיה בהחלט מספק ויביא איתו את הכרטיס לגמר. ברצלונה וגם קהל אוהדיה הרב בעולם לא רגיל לראות את ברסה משחקת עבור שער אחד בלבד. תמיד ההצגה חייבת להמשך וכמה שיותר שערים וגם באם זה על חשבון הגנה – הרי זה משובח. מסי, שהוא אגב גם המוביל בכיבושים במפעל המכובד הזה עם שמונה שערים, נראה כאחד שאינו מוצא את הדרך לחדור מבעד להגנת הברזל של צ'לסי. טרי, אלכס, בוסינגה וקול היוו רביעיה גמישה מחד וקשוחה מאידך.
אני חייב לומר שהופתעתי לרעה מהידינק הגדול והחכם. הוא לא הכין שום שפן בכובע שלו שיפתיע את ברסה למרות חסרונם של הנרי ופויול. נכון שאשלי קול ולאמפארד קיבלו הוראה למשוך שמאלה וקדימה כל הזמן אבל שם היה חסר לי המהירות של סלומון קאלו. אין מה לעשות, בכדורגל של היום המהירות היא כלי קטלני ואנלקה החסון והמהיר כשלעצמו אינו ביכולת של קאלו במצבי אחד על אחד.
טרי ואלכס בילו יותר מידי בשליש ההגנתי של קבוצתם ולא ייצאו קדימה מספיק בכדי לצמצם את המרווח בין מערכי הקבוצה. נכון שכשיש לך קבוצה עם שני שחקנים כמו אטו ומסי אתה חייב להיות זהיר בהגנה, אבל חוס הידינק הרגיל אותנו אחרת – הוא הרגיל אותנו שלחשוב שהמתכון לנצחון טמון במשפט "ההגנה הטובה ביותר זו ההתקפה". הפעם זה לא היה כך.
מאחורי המספרים
אפשר ללמוד מתוך הסטטיסטיקה של המשחק שהוא היה מאד צמוד ושווה כוחות בקטגוריות מסוימות. קרנות, למשל, נפסקו 6 לכל צד וכן מספר העבירות הכללי שתי הקבוצות עמדו על בסיס דומה של 16. מה שמפתיע מתוך המשחק זו העובדה שבארסה החזיקה בכדור יותר זמן מאשר צ'לסי – 64% ברסה לעומת 36% צ'לסי – וזה אומר למעשה שתבנית המשחק של צ'לסי הייתה מבוססת על התקפות מתפרצות.
זו גם הסיבה שהכחולים נתפשו בעמדות נבדל חמש פעמים לעומת אפס של הקטאלונים. ברסה גם החזיקה בכדור יותר בהרבה וגם בעטה לכוון שער היריבה יותר פעמים מאשר יריבתה גם אם לא מדויק ברוב הפעמים.
באם נסתכל על החמצות מאד קריטיות מבחינת צ'לסי, הרי שדרוגבה האימתני בעל הנוכחות והכוחות הפיזיים האדירים יכל לסיים את המשחק מייד לאחר ה- 0:1 כאשר מול השוער האתלטי של ברסב ולדז – בעט חלש ברגל שמאל כדור שולדז הצליח להדוף ברגלו. האם דרוגבה לא היה ממוקד דיו – כן. לחלוץ ברמתו, במיוחד לאור היכולת בה הוא נמצא לאחרונה, אסור להחמיץ ממצב כזה במעמד כזה.
השופט הנורבגי לא חסך במאמצים ותמיד היה ליד האירועים והכדור אבל המשרוקית שלו היתה שקטה יותר ובשני מקרים לפחות הוא עשה חסד עם ברסה ולא שרק לעבירה על דרוגבה ברחבה וכן נגיעת יד ברורה ברחבה מכדור ירוי – יד ששינתה את כוונו של מעוף הכדור – ואילו הדבר היה קורה לשופט ישראלי שלנו עם צוות המבקרים הרי שהוא בודאי לא היה שופט משחקים מכריעים נוספים וגם מורחק.
הידינק בודאי הוא בעל הזכות לטעון לקפוח אבל ראה זה פלא – לא ראינו אותו מתפרץ אל השופט כפי שנהוג במחוזותינו והוא בהחלט נשאר ג'נטלמן. מי שכן זורם בעוריו הדם הישראלי החם הוא הגרמני של צ'לסי – מיכאל באלאק - שחוץ מלשים רגל לשופט כשהם רצו צמוד אחד ליד השני עשה כמעט הכל. ועדיין, לא עזרו טענותיו ומחאותיו של באלאק לשופט ולדעתי הוא יוענש על ידי משקיפי אופ"א על התנהגות בלתי ספורטיבית.
אז מה היה לנו שם?!
אינייסטה – אמרנו. אזי הגאון נמוך הקומה הזה הוא הגיבור האמיתי של הערב הנהדר הזה שאולי לא העניק לנו חוויה טכנית ושערים רבים – אך בודאי אינייסטה היה כמנוע בכל קצוות המגרש וניסה את כוחו בכל הזדמנות עד אשר בא השער הנפלט במיומנות טכנית מאד גבוהה. הוא האיש יחד עם צ'אבי שברסה יכולה לומר תודה גדולה.
אגב לאחרונה שמעתי שהסקאוטרים של ההתאחדות שלנו מחפשים שחקנים צעירים, גבוהים וחזקים בכדי לבצע את הפריצה קדימה ולשפר את הכדורגל שלנו. אזי, רבותי, אני קורא לאותם סקאוטרים לראות את הערך – אינייסטה. צ'אבי. מסי. דויד וייה. כל הרביעיה הזו היא בגובה של עד 1.67 מטר אבל עם יכולת מדהימה – כדרור. תנועה. בעיטה ומאבק פיזי ולא ארחיק ואלך הלאה לארגנטינה ועוד אריות בשדה הכדורגל.
שני שערים מדהימים ביופיים. האחד בא במצב של תחילת משחק והשני מכריע בדקת הסיום. מאבק אדיר בין שני מועדונים גדולים ועוד פעם רגלם של הספרדים על העליונה בנושא. מתח ודרמה היו למכביר. פרגוסון אמר שהוא לא כל כך מאמין ביתרון של שער חוץ שווה יותר – אבל לברסה זה בהחלט שווה הרבה יותר - שווה גמר קלאסי!
טעיתי בהימור שצ'לסי תגיע לגמר – ואני בודאי לא מצטער על כך. הכדורגל הטוב והיפה הרויח והוא יקבל את מנצ'סטר מול ברצלונה בגמר הכי מדהים שיכול להיות.