זוכרים את הפרומו למשחק בין ישראל ליוון, עם התמונה של הקפטן בניון כשראשו מושפל? קבלו את התמונה של המשחק, רק בהקשר מעט שונה מכוונתם של עורכי הפרומו. איזו החמצה. ככה לא עולים למונדיאל, ואל תספרו לי סיפורים על החזרה למשחק במחצית השנייה. הכל הבל הבלים. 40 אלף איש באצטדיון רמת גן רצו ניצחון וזו הייתה צריכה להיות מטרתה היחידה של הנבחרת – אבל ככה לא בונים טקטיקה של ניצחון.
אם הצוות המקצועי ניסה להוציא נקודה, הרי שמדובר בהצלחה, אבל אוי לנו להצלחה שכזאת. זה הרי כדורגל מלפני עשרות שנים, ושיגידו שקשטן הפסיד רק פעם אחת במשחק ביתי מאז שהוא מאמן את הנבחרת. את מי זה מעניין? האם המטרות הושגו? האם הנבחרת הגיעה לאיזה מפעל רשמי חשוב? ברור שלא. מה שראינו אמש זו טקטיקה הססנית של "בואו לא נקבל גול ואז נגנוב אחד בצד השני" – בשיטה הזאת אנחנו רחוקים מהמונדיאל כמו המרחק האמיתי בין ישראל לדרום אפריקה.
למה לחכות עם החילופים, דרור?
הרכב הנבחרת אמנם נראה התקפי על הנייר, אבל לא כך היו פני הדברים בחצי הראשון. אם קשטן ראה שתמיר כהן לא תורם דבר, כפי שראינו כולנו, מדוע המתין זמן רב כל כך עד לחילוף? דרור גם ראה בוודאי שיוסי בניון מתנשף וגמר את הכוחות, והמתין עם החילוף עד אחרי שהקפטן נפצע. למה הוא חיכה?
הכנסת ברק יצחקי במקום אליניב ברדה, שלא כל כך היה במשחק – כמה זמן היה צריך לחכות בשביל לראות את נחיצות החילוף הזה? בכמה פעולות של יצחקי ראינו זאת היטב, בייחוד במצב המצוין שהשוער היווני לקח לו. ההחמצה של המשחק? בהחלט, אבל רק יצחקי יכול להגיע למצבים האלה.
מרכז ההגנה האיטי של היוונים ממש דרש את הזזתו של בן סהר החד למרכז ההתקפה. את בן ראינו בפעולות מצוינות לאורך כל המשחק ולו היה משחק יותר מקדימה, היה צריך לבזבז פחות אנרגיה במהלכים יפים ואולי היה מסיים עם שער משלו. ראינו את ההחמצה שלו אחרי כדור הרוחב של קלמי סבן מימין.
בצד השני של המגרש, קשה להתעלם מהעובדה שהיוונים הצליחו להשתחרר בשלושה מצבים נייחים לפחות, ואלמלא הפריעו זה לזה ברחבה הישראלית היו כובשים בנגיחה. עם שני קרנפי הגנה כטל בן חיים ודקל קינן אסור להגיע למצבים כאלה. "שיחקנו טוב והיינו יכולים לנצח" זה נכון, אבל גם יוון הייתה יכולה לעשות זאת אילו הייתה מנצלת את המצבים אליהם הגיעה.
גם דודו אוואט הפגין חוסר ביטחון לא מובן לאורך כל המשחק, עם יציאות גרועות והרחקות כדור מסוכנות ברגל. למזלנו – שוער מיורקה לקח כדור יווני נפלא בשלהי המחצית השנייה.
די ברור שגם ביוון לא נראה שינוי אמיתי
בשורה התחתונה, עם ניהול משחק הססני כמו זה שראינו במוצאי שבת אי אפשר להגיע למונדיאל. אני מדבר מתוך תחושת אכזבה, כי לא בכל יום נפגוש ברמת גן נבחרת בינונית ואיטית כל כך, נבחרת שכבר מזמן עברה את שיאה. דרור קשטן כנראה כבר לא יהיה המאמן הכפר סבאי השני שיוביל את ישראל למונדיאל, אחרי עמנואל שפר ב-1970. ברמת התוצאות, קשטן מזכיר מאוד את קודמו בתפקיד, שהתגאה בקמפיין ללא הפסדים אבל לא הצליח להוביל את הנבחרת לטורניר גדול.
ובכל זאת, יש עדיין את הגומלין ביוון. המטרה היא אחת ויחידה: שלוש נקודות. רק ניצחון ישאיר לנו סיכוי קלוש למונדיאל. אני בספק אם למאמן הלאומי יהיה את האומץ לשחק התקפי באמת – אם בר"ג הוא לא עשה זאת, די ברור שבכרתים זה לא יקרה.
אני לא אוהב לסיים בנימה שלילית, אבל נראה כי נגזר עלינו להמשיך ולפנטז, אולי בקמפיין הבא זה יקרה. מעניין יהיה לראות גם מה יעשה אבי לוזון עם הצהרתו – כי במקרה שהנבחרת לא תעלה לדרא"פ הוא יפרוש מתפקידו. הדברים מעניינים עוד יותר לאחר בחירתו לתפקיד נכבד באופ"א. מגיע לו כל הכבוד על כך, אבל במה זה בדיוק עוזר לכדורגל שלנו? ימים יגידו.