בימים אלו מסתיים טורניר החורף בארץ. הטורניר, שמיועד לנבחרות נוער ונערים מביא עימו נבחרות כמו גרמניה, סרביה, טורקיה, פינלנד, בלארוס ורומניה, אך מה שפעם היה גולת הכותרת ובמה מצויינת לצעירים שלנו להתמודד עם קבוצות מאירופה בטורניר הזמנה ללא לחץ של דירוג אירופי הפך לאירוע נסתר מהציבור.
מישהו שמע על הטורניר? מישהו ידע מתי מתקיימים המשחקים? מישהו מכיר את השחקנים הצעירים, הרי הם העתיד של הכדורגל שלנו? אני בטוח שלא. גם מי שיחפש באתר ההתאחדות יצטרכו לנבור בתוך האתר בחיפוש אחר הפרטים המדויקים.
שעות המשחקים נקבעו ללא התחשבות בציבור העובד או במצב המשק הקשה, הרי מי יכול להתגנב ב-12 בצהריים כדי ללכת לראות משחק כדורגל בנס ציונה? עם כל האהבה לכדורגל ובמיוחד לזה של צעירים – זו פשוט חשיבה לא יצירתית שאינה נותנת סיכוי לקהל האוהב כדורגל להגיע למשחקים.
מדוע הפרסום כה דל? מדוע הזמנים הם בדיוק כמה ימים לפני חופשת החנוכה ולא בזמן החופשה, מה שיכל להביא את הצעירים שבחופשה לראות את הנבחרות שלנו.
אולי זו בעצם מגמה, לא להראות עדיין את "הכלים העתידיים" של הכדורגל הישראלי? אולי המאמנים הבלתי מנוסים של הנבחרות לא רצו חשיפה. אולי חששו שם מביקורת ושאלות. אם נרצה ללמוד מהגדולות בכדורגל האירופאי נראה שלספרד יש מאמנים וותיקים ביותר שאימנו בנבחרות מזה 15 ו-20 שנה. כך הם בונים נבחרת ולכן רואים גם תוצאות – ספרד אלופי אירופה עד גיל 17 וכמובן, גם הבוגרים.
אצלנו המודל של הבאת כוכבי עבר ולחשוב שרק הם יוכלו להביא את הכדורגל להישגים. זו בעקרון מחשבה טובה – אבל לא כל כוכב עבר יכול לאמן נבחרת ולצערי הם חושבים שזה בהחלט מתכון להצלחה. חלק מהקריטריונים לבחירת מאמני נבחרת צריך להיות מה ההישגים של המאמנים האלה, מה רמת הלמידה שלהם, מה ההכשרה האמיתית שלהם כמאמנים ולא פחות חשוב - מה האישיות שלהם – כאדם, כאבא, כמנהל, איש צוות או מנהיג. האם הוא פתוח ללמוד והאם הוא מבין בתהליכים. כדורגל זה תהליך שלוקח זמן רב.
כאשר אני בוחן את הנבחרת עד גיל 17 אני מוצא כמה דברים מאד מעניינים שראוי שנשים אליהם את ליבנו. ארבעה עד חמישה שחקנים מהמגזר הערבי נמצאים בסגל. הקבוצה הדומיננטית באספקת שחקנים לנבחרת הזו היא מכבי חיפה עם 4 שחקנים. הנתון המדהים ביותר הוא דווקא העובדה שאגודות מכובדות כמו הפועל תל אביב, הפועל פתח תקוה ומ.ס. אשדוד אשר ידועות במחלקות נוער משובחות – אין להם אף נציג בנבחרת עד גיל 17. אותי זה מדהים ומעורר בי הרבה שאלות. מה הקריטוריונים לבחירת השחקנים? איך יכול להיות שבאגודות כאלה אין דור המשך? משהו לא נראה לי. למכבי תל אביב ולמכבי פתח תקוה יש נציג אחד, אז מה קורה עם הכדורגל המקצועני שלנו?
במשחקים שנראו השבוע לא רואים שיש שיטה או קו מנחה של מאמן. אין לנבחרת הזו לא מוחמד גאדיר ולא אייל גולסה אשר יובילו את ההתקפה והקישור ליכולת התמודדות עם יריבים אירופאים איכותיים. התקשורת בין השחקנים במגרש לביצוע פעולות של עבודת צוות עדיין לוקה בחסר.
בנבחרת הנוער של המאמן אוחנה ניתוח פני הדברים על מקבץ ותמהיל השחקנים הוא מעניין לא פחות. ליגת הנוער הלאומית צריכה להיות הבסיס להבאת שחקנים ועל פי יכולתם ויכולת קבוצתם – הטובים לנבחרת ? אז זהו, שלא כך פני הדברים בשטח.
אין בנבחרת הנוער נציגות לראשון לציון, מקום שני והפתעה העונה בליגת הנוער וכך גם לקבוצות צמרת אחרות כמו מכבי פ"ת, אשדוד והפועל חיפה. איך זה ייתכן שקבוצה תהיה מהמובילות בליגה אבל בזמן אמת אף אחד מאלה שמובילים את הקבוצה להיות במקום המכובד הזה לא ראוי ומתאים לנבחרת? מה קורה פה? על סמך מה בוחר מאמן הנבחרת את השחקנים?
עוד תעלומה נמצאת בעמדת השוער המחליף בנבחרת, שמגיע מבני יהודה שנמצאת במקום האחרון בליגה וספגה 29 שערים עד כה. יש להניח ששוער שסופג בממוצע כמעט שלושה שערים למשחק ונמצא במקום האחרון לא בדיוק יכול להוביל את חבריו בבטחון רב, הרי יש לנער בגיל 18 גם את נושא האגו, התדמית, החוסן (או אי החוסן) המנטאלי – גם כאן כפי הנראה רק למאמן התשובות.
אני בכל אופן אשאל את אריה בז'רנו – לשעבר שוער הפועל תל אביב וחבר לסגל נבחרת הנוער בעבר – מה הוא חושב על הנושא. שוער זו עמדת מפתח ויכולה להוות כ65% מהצלחת נבחרת או קבוצה.
שלא תחשבו שאני ממנה או מנפה שחקנים מהנבחרת. זו עבודתו של הצוות המקצועי. אני פונה אל אנשי המקצוע בהתאחדות, לא לעסקנים - מהם הקריטוריונים לשחקן נבחרת? מה הכי חשוב בבחירת צוות השחקנים? אלו שאלות מקצועיות ליגיטימיות שכדאי למאמן הנבחרת להיות פתוח לגביהן.
ברמת ההישגים הרי שפעם נבחורת הנערים והנוער שלנו היו זוכים בטורנירים אלו בכבוד והרבה שחקנים בעלי שם יצאו מטורניר זה. הפעם, זכו בטורניר גרמניה בנוער וטורקיה בנערים – אכן לא מפתיע בהתחשב שאכן, במדינות אלו הכדורגל מטופח.